מעשר דברות הצופה ל-יג עיקרי השומר

מאמר זה מוקדש לזכרו של אלכס דנציג, מעמודי התווך של מסעות הנוער לפולין, איש השומר הצעיר, חבר קיבוץ ניר עוז, שנחטף מביתו בפוגרום שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023, ונרצח במחילות עזה. אלכס היה בין המניעים אותי לצאת למסע מחקרי על השומר הדתי בפולין, והעמיד לרשותי עבודה שכתב על דיברות השומר הצעיר ובה הסתייעתי רבות בכתיבת מאמר זה. יהי זכרו ברוך ושמו ינון לעד!

מאמר זה מבוסס על פרק מהחיבור:יוחנן בן יעקב, השומר הדתי – תנועת הנוער הציונית-דתית בפולין, תר"פ-תרצ"ט, 1939-1920, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו, ע"ש ישראל וגולדה קושיצקי, הוגש לסנאט של אוניברסיטת בר–אילן רמת–גן, חשוון תשע"ח, אוקטובר 2017.

בראשית שנות ה-20 של המאה העשרים קמו ברחבי פולין מועדוני נוער דתי ביוזמה מקומית. במחצית השנייה של שנות ה-20 הם התארגנו בפולין במסגרת תנועת הנוער הציונית-דתית – כנסת השומר הדתי (השמה"ד) – בחסות תנועת תורה-ועבודה (תו"ע) והתנועה הבוגרת, המזרחי. הייתה זו תנועה "חינוכית דתית, צופית, חלוצית, השואפת לגאולת האומה והארץ, מורדת בחיי הגלות השפלים, נלחמת בעם-ארצוּת ומחנכת להגשמת רעיון תורה-ועבודה בארץ ישראל".[1] היא ינקה ממקורות ישראל, מהחסידות, מהסוציאליזם ומהשומר הצעיר שקמה לפניה. השומר הדתי נאבקה בהתבוללות ובחילון, הציבה דגש על לימוד, עיון והשתלמות עצמית ביהדות, בציונות ובתרבות כללית וטיפחה יחס עמוק לטבע. הכנסת התנהלה בעברית, כ-50 חוברות, עלונים ועיתונים ראו אור מטעמה, רובם בעברית. בשיאה מנתה הכנסת כ-15,000 חניכים וחניכות בכ-250 קינים. רבנים, אישי ציבור, מחנכים והורים התנגדו לשמה"ד שהתאפיינה במרד נעורים, הצעירים דבקו בדרכם. בגליציה המזרחית קמה תנועה אחות – בני עקיבא (בנ"ע). בלודז' קם לצד קן השמה"ד קן בני עקיבא. החזון והערכים, המבנה ושיטות פעולה היו זהות בשלושתן, והן קיימו שיתוף פעולה הדוק ביניהן.

הקן היה בית היוצר לנשמת השומר הדתי, אי של תרבות נעורים ארץ ישראלית, מוקד לימודי קודש, עברית, היסטוריה יהודית, ציונות-דתית, רעיון תו"ע; שירה וריקוד, הווי ומשחק. הכנסת קיימה סמינרים וכינוסים; טיולים ומושבות (מחנות קיץ וחורף); ועידות ומועצות. בנים ובנות פעלו יחדיו, תוך הפרדה מִגדרית בקבוצה החינוכית האינטימית. ליבת הפעילות התקיימה בקבוצה – מדריך (מנהל) וכמניין אחים/אחיות, ביניהם שררה "הִתחיוּת" (דיבוק חברים). ב-ל"ג בעומר­ יצאו ליער לפעילות צופית, חברתית ועיונית. החניכים אספו תרומות לקן, לכנסת, לתנועת תו"ע, לתנועה הציונית, לקק"ל ועוד. חובת הגשמה אישית -עלייה לארץ ישראל והתיישבות בקיבוץ דתי – הוטלה על חבריה ובוגריה. הם נדרשו להצטרף לקיבוצי הכשרה ועלייה שומריים בפולין, הנודעים בהם: גאולה, ראשית ועובדיה. רבים מחברי הכנסת ומראשיה עלו ארצה, השתלבו במערכות הציונות-הדתית והיו בין מייסדי הקיבוצים הדתיים: טירת צבי וכפר עציון.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התארגנו החברים הבוגרים להמשך פעילות תנועתית ולמבצע חילוץ והצלה מפולין. מאות חברים נמלטו לליטא ומשם דרך רוסיה עלו ארצה. רבים רבים נספו בשואה. אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנים 1949-1945, חידשה כנסת השומר הדתי בפולין את פעילותה בקרב שארית הפליטה, עד חיסול הפעילות הציונית בפולין.

יג העיקרים של השמה"ד פורסמו בחוברת הראשונה שראתה אור מטעם השמה"ד – תכנית העבודה, ובה פירוט והסבר כל אחד מהעיקרים. היה זה ניסיון ראשון להגדיר את הכנסת, דרכה ומטרותיה. היא חוברה על ידי הרב ד"ר אברהם גוטסדינר (עובדיה), בהתייעצות עם יעקב רדז'ינסקי ושמעון וסרמן – שלושתם בוגרים, אנשי תנועת תו"ע שפעלו במסגרת השמה"ד אף כי לא צמחו מתוכה.[2] יג העיקרים פורסמו פעם נוספת בחוברת השומר הדתי – דרכו ומטרתו, בעברית ובפולנית.[3] הוועידה הראשונה של השמה"ד, קרקוב, פסח תרצ"א, 1931, אישרה את תכנית יג העיקרים, והם הודפסו בגב פנקס החבר / תעודת אח של השמה"ד.[4] בתוכנית העבודה החינוכית לשכבה א של השמה"ד, הודגש שעל המדריך להציג את יג העיקרים ועל החניכים ללמוד אותם בעל פה ולקיים אותם.[5]

יג העיקרים של השמה"ד שיקפו את דרכה של הכנסת בשלהי שנות ה-20. הנהגת השמה"ד מראשית שנות ה-30, הורכבה מחברים צעירים אידיאליסטיים, וייחסה משקל רב לרעיון תו"ע, לחובת העלייה לארץ ישראל ולהגשמת חזון השמה"ד בארץ, אלה אינם מודגשים ב-יג העיקרים. להלן נראה הבדלים נוספים שעשויים להסביר את הקרירות בה התייחסה הנהגת השמה"ד משנות ה-30 ל-יג העיקרים. אחד הביטויים לקרירות זו היא העובדה שלא ידוע לנו על דיונים שהוקדשו ליג העיקרים ולא על שינויים ותיקונים שהוכנסו בהם. זאת, בתקופה שכנסת השמה"ד קיימה דיונים סוערים באשר לערכיה המרכזיים ולייעדי ההגשמה שלה.[6]

השומר הדתי בהשראת השומר הצעיר

נוסח ראשון של עשרה דיברות לארגון נוער פרסם מייסד הצופיות (Scuots), הגנרל הבריטי רוברט באדן פאואל, בשנת 1908. הצופים הפולנים תרגמו אותם לפולנית בשינויים קלים, בשנת 1911. השומר הצעיר (השמה"צ) נטלה מהצופים הפולנים את הרעיון ואת המסגרת וניסחה את הדיברות בהתאמה לדרכה, בשנים 1916-1915. השמה"צ הייתה תנועת נוער חלוצית ציונית ראשונה ודומיננטית ברחוב היהודי בפולין והיא סחפה בני נוער רבים. השמה"ד נוסדה, בין השאר, לבלום נהירה של בני נוער ממשפחות דתיות לשמה"צ. מייסדיה חתרו לעצב אותה כתחליף דתי לשמה"צ, מכאן הבחירה לאמץ את השֵם, השומר, וכן רעיונות, מושגים, סמלים, מבנה ארגוני, ניסוח דיברות ועוד. השמה"צ נוסדה בגליציה ובווינה בשנים 1916-1913. בשלהי שנות ה-20 חל בשמה"צ מהפך, והיא אימצה עמדה מרקסיסטית אנטי-דתית. לא כך היה בראשית ימיה, אז דיברה השמה"צ בשפה דתית, רווּיית פסוקים ודברי חז"ל. לדוגמה: עשרה דיברות התנועה שפורסמו בפנקסי, 1918, משקפים זיקה עמוקה לתורת ישראל ומבוססים על התנ"ך ועל מקורות חז"ל (להלן). חברי השמה"צ הצהירו אז נאמנות לתנועה בנוסח: "הנני מבטיח… להיות נאמן לאלוהי ישראל לארץ אבותי ולעמי. להיות אחיעזר ואחיסמך לכל מי שנברא בצלם אלוהים".[7]

פנקסי (פינקוסי), ורשה, תרע"ח, 1918, ארכיון השומר הצעיר, יד יערי "הודעה פומבית" = הצהרת נאמנות של חבר שמצטרף לשומר הצעיר

בשלהי שנות ה-20 נקלעו, איפוא, מייסדי השמה"ד למתח בין שתי מגמות: חיקוי והידמות לשמה"צ, לצד בידול וייחוד ממנה. המהפך הרעיוני בשמה"צ חידד מתח זה. ברוח זו אימצה השמה"ד את רעיון הדיברות, אבל חרגה ממודל עשרה דיברות ובחרה כמודל את יג עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם ואת י"ג מידות הרחמים שמיוחסות לקדוש ברוך הוא.[8] נכונות השמה"ד לאמץ מהשמה"צ רכיבים לא מעטים מעוגנת בהשקפת עולם דתית, לפיה לא רק שעולם תורה אינו מנותק מהתרבות הסובבת, אלא ששאיבה ויניקה מבוקרות מעולמות חיצוניים אלו, נושאות עמן ברכה, ויש בהם חיוב מוחלט מלכתחילה, כל עוד אינם נוגדים את ההלכה. כך ביטא זאת שלום טרללר (קרניאל), לימים ראש השמה"ד בפולין:

"כשאנו רואים דבר יפה אצל אחרים האם אין מחובתנו להכניסו תחת כנפי היהדות? … אם הדבר אינו עומד בסתירה למהות התורה … אנו מחויבים, לדעתי, להשתמש באמת זו או אחרת, אם בכוחה לשפר את החיים ולהקל בהגשמת התורה. עלינו לקבל את הטוב והאמת מכל מי שאמרו … נקיטת הדרך הקיבוצית שלנו באה בעיקר מתוך השאיפה העזה והקנאית להגשים את התורה במילואה. קנאת ה' צבאות היא המובילה אותנו בדרך זו".^[9]

עשרת הדיברות של השמה"צ נוסחו לראשונה בפולנית, בחוברת מדריך לשומרים (PORADNIK). מקורן בדיברות הצופה הבריטי שניסח באדן פאואל, שתורגמו והותאמו לגירסת הצופה הפולני. מייסדי השמה"צ העתיקו את דיברות הצופה הפולני והתאימו אותם לתנועתם. אחד המקורות העיקריים למאמר זה הוא מחקרו של אלכס דנציג, שאינו מוכר ומוקדש למקומה של ההיסטוריה והתרבות הפולנית בעולם המושגים האידאי, החינוכי, התרבותי, והשפעתם על עיצוב השקפת עולמה של השמה"צ. דנציג סקר את הקשרים בין השמה"צ לסביבה בפולין ובגליציה, והתמקד בהשוואה בין עשרת הדיברות של הצופים הבריטים והפולנים לאלו של השמה"צ.[10]

להלן נעיין ב-יג העיקרים של השמה"ד בהקבלה למקורותיהם – עשרת הדיברות של הצופים בבריטניה, הצופים הפולניים ודיברות השמה"צ. הניתוח מבוסס על המקורות הבאים: יג העיקרים של כנסת השמה"ד.[11] דיברות הצופה שניסח באדן פאואל, כפי שהובאו על ידי ראובן כהנא וצבי לם, ודיברות הצופה הפולני, על פי אלכס דנציג וצבי לם.[12] דיברות השמה"צ עברו גלגולים והם מופיעים בכמה גרסאות. בעבודה זו אתייחס לשלוש גרסאות רשמיות ועיקריות: 1. מדריך לשומרים (PORADNIK, מורה דרך למדריכים), 1917, תרגום בניתוח צבי לם ואלכס דנציג;[13] 2. פנקסי (פינקוֹסי), 1918,[14] ראה אור בוורשה. ייתכן שנוסח הדיברות בפנקסי מבטא גישה רעיונית של השמה"צ בפולין הקונגרסאית (ורשה), לעומת ההנהגה בגליציה (קרקוב-לבוב). זאת, בטרם גובשה הנהגה אחת מרכזית ומחייבת לפולין.[15] 3. עשרת הדיברות שפורסמו בביטאון השומר הצעיר, 1928.[16]  בשלב הראשון אציג השוואה בין המסמכים השונים, בטבלה שמאורגנת על פי יג העיקרים לשמה"ד. (לגבי חלק מדיברות השמה"צ קיימות כמה גרסאות, ציינתי אותן בסוגריים. כן יש קושי בהתאמת חלק מהדיברות). בשלב שני אנתח את יג העיקרים של השמה"ד בהשוואה למקורות אלו.

לוח הדיברות הצופיוֹת, השומריוֹת והעיקרים

השמה"ד יג העיקרים	דיברות הצופה הבריטי	דיברות הצופה הפולני	דיברות השמה"צ
1929	1908	1911	מורה דרך 1917-1916	פנקסי 1918 (הסוגריים במקור)	השומר הצעיר מאי 1928
א. השומר הדתי נאמן לתורת ה', לעמו, ארצו ושפתו.	2. הצופה נאמן למלכו, לארצו, למפקדיו, להוריו, למעסיקיו ולאלה שהוא מופקד עליהם.	2. הצופה משרת בנאמנות את מולדתו.	2. השומר נאמן לעמו  / לאומתו /  משרת בנאמנות את מולדתו.	ב. השומר נאמן לאלוהי ישראל, לארץ אבותיו ולעמו. ("כל שהוא קבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש, מובטח לו שהוא בן העולם הבא" ירושלמי, שבת פ"א)	2. השומר הוא חלוץ של עמו, שפתו ומולדתו.
ב. השומר הדתי אוהב את העבודה ושונא את הבטלה.	3. הצופה חייב להיות מועיל ולעזור לזולת. הוא נכון להציל חיים בכל עת.	3. לצופה יש חובה להיות מועיל ולעזור לאחרים.	3. השומר הוא אח לשומרים.	ה. השומר הוא איש חיל ("בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר", מלכים א, א' מב).	3. השומר פעיל, איש עבודה ויודע לחיות מיגיע כפיו.
ג. השומר הדתי רואה את עתידו של עם ישראל בארץ ישראל.
ד. השומר הדתי מתיחס לכל אדם באדיבות וחִיבה.	5. הצופה הוא אדיב / מנומס.	הצופה הוא אבירי / אצילי.	9. השומר מתנהג ומדבר בצורה מכובדת (השומר הוא איש חיל).	ד. השומר הוא אח לשומרים ("טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ", קהלת, ד' ט-י).	4. השומר הוא מגשים ולוחם לחיי צדק, אחווה וחופש בחֶבְרה האנושית.
ה. השומר הדתי הוא אח לשומרים אחי-עזר ואחי-סמך.	4. הצופה חבר לכל ואח לכל צופה, אין הדבר מותנה במעמדו החברתי של האחר. (רֵע לכל אדם ואח לכל צופה, בלי הבדל ארץ, מעמד ודת).	4. הצופה הוא רֵע של כולם ואח לכל צופה.	4. השומר הוא חביב לזולתו ועוזר להם בצרכיהם. (נוסח מאוחר: השומר הוא אחיעזר ואחיסמך).	ג. השומר הוא אחיעזר ואחיסמך ("וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ויקרא, י"ט טז).	5. השומר הוא אחיעזר ואחיסמך.
ו. השומר הדתי שומע לפקודת הוריו, מדריכיו וראשיו.	7. הצופה מציית לפקודות הוריו, מדריכי קבוצתו, או כל אדם בעל סמכות, מיד וללא שאלות.	6. הצופה שומע לפקודת הוריו, מפקדיו ומנהליו.	6. השומר מציית לממונים עליו. (שומע לפקודת ראשיו).	ז. השומר הוא שומע לפקודת ראשיו ("אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין", משלי, ט"ו לא).	6. השומר הוא אח נאמן לעֵדה השומרית וסר למשמעת מנהליה.
ז. השומר הדתי טהור במחשבותיו ובמעשיו.	10. הצופה טהור במחשבותיו, במילותיו ובמעשיו.	הצופה מתנהג ומדבר בצורה מכובדת.	10. השומר דואג לבריאותו. / השומר טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו.	י. השומר הוא טהור במחשבתו בדבריו ובמעשיו ("נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה", סוף מסכת סוטה).	10. השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו (אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני).
ח. השומר הדתי דובר אמת.	1. יש לבטוח במילת כבוד של הצופה; כשנשבע הצופה שבועת הצופים – דְברוֹ אמת.	1. על מילה של הצופה אפשר לסמוך, כמו על זְבִּישָה.	1. על דיברתו של השומר אפשר לסמוך ללא פקפוק. (השומר הוא איש אמת).	א. השומר הוא איש אמת ("שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד", משלי, י"ב יט).	1. השומר הוא איש אמת ועומד על משמרה.
ט. השומר הדתי חובב הטבע.	6. הצופה הוא ידיד לבעלי החיים.	5. הצופה הוא ידיד הטבע.	5. השומר הוא חובב הטבע.	ו. השומר הוא חובב הטבע ("מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ", תהלים, ק"ד כד).	7. השומר הוא חובב הטבע, מכירו ויודע לחיות בחיקו.
י. השומר הדתי תמיד עליז ורענן.	8. הצופה מחייך ושורק לנוכח כל קושי.	7. הצופה מחייך ושורק לעצמו בכל מצב קשה.	7. השומר הוא תמיד מלא חיים – השומר הוא עליז ורענן.	ח. השומר הוא עליז ורענן ("אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה", תהלים, צ"ז יא).	8. השומר הוא אמיץ,  עליז ורענן.
יא. השומר הדתי הוא בעל חיסכון.	9. הצופה הוא חסכן.	8. הצופה הוא חסכן ועם זאת נדיב.	8. השומר הוא חסכן ובו בזמן נדיב.	ט. השומר דרכו לחיסכון ("אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ", משלי, י' ה)	9. השומר הוא בעל רצון ומשלים את עצמו השלמה רוחנית וגופנית.
יב. השומר הדתי קובע עתים לתורה.
יג. השומר הדתי זהיר בשמירת הגוף.

א.     "השומר הדתי נאמן לתורת ה', לעמו, ארצו ושפתו"

בדברי ההסבר נאמר כי עיקר זה מבטא חובה דתית מאז מתן תורה.[17] יש בו הדגשת הקשר בין תורה, עם, ארץ ושפה. "בנִגוד אל כל מיני 'השומרים' של הִסתדרויות שומריות אחרות שיש להם יחס אחר אל תורת ה'". משפט הסבר זה משקף את המתח הנ"ל בו הייתה נתונה כנסת השמה"ד מראשיתה. מחד גיסא, היא ביקשה להציג עצמה כמקבילה רבת דמיון לשמה"צ, ומאידך גיסא, היא נדרשה לחדד את ההבדלים בינה לבין השמה"צ. השמה"ד העלה את השפה העברית לדרגת ערך מרכזי, והיא נוספה על סיסמת המזרחי: תורה, עם וארץ. נאמנות לעברית והכללתה בעיקרים אינה מקורית לשמה"ד, היא נזכרת בהסבר לדיבר השני של השמה"צ, 1928: "העברית היא לנו מפתח לנשמתו העצמאית של העם … השומר חייב לשלוט בלשון העברית", היא השפה של החלק הבריא של העם הנמצא בפלשתינה. שומר צעיר נדרש לשלוט גם ב"שפת העַם, השפה היהודית" = יידיש, כדי להתקרב אל העַם הפשוט.[18] בשמה"ד לא היה צורך בכך, היידיש הייתה שגורה על לשונם של רבים מהחניכים.[19]

עוד נאמר בהסבר השמה"ד כי הכנסת תובעת מחבריה: "התמסרות ומסירות נפש. השומר הדתי צריך ליצור את אותו הטִפוס של יהודי שלם בתכלית השלמות, שכל המושגים של קניני האומה דרים בלבבו בכפיפה אחת והם דבוקים זה בזה … כטִפת דם בחברתה". הדימוי לטיפות דם נועד לחזק את החובה למסירות נפש עד כדי הקרבה עצמית. המקור, בדיברות הצופה הבריטי בהם נדרשת נאמנות "באש ובמים". השמה"צ לא העלה תביעה בעוצמה כזאת באף אחד מהדיברות. הצופים הפולנים ובעקבותיהם היהודים נבדלו בעניין זה מהבריטים. לבריטים הייתה ארץ מולדת, בעוד הפולנים והיהודים חתרו ונאבקו לחדש את מולדתם בארצם.

ב.      "השומר הדתי אוהב את העבודה ושונא את הבטלה"

המקור במסכת אבות: "אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות", חכמינו ציינו את הבטלה שבניגוד לעבודה מביאה שיעמום ולידי זימה, ועוד אמרו שאין אדם מת אלא מתוך בטלה.[20] ההסבר מפרט: הגלות החלישה את אהבת העבודה. הוכרחנו לעסוק בעבודה שאינה פרודוקטיבית והיא השפיעה לרעה על נפשנו. "ועתה, בשעה שארצנו הולכת ונבנית בידי אחינו ודמיהם, אין לכם דבר חשוב בחִנוך הדור הצעיר, מאהבת העבודה", ואין כלי אחר לכיבוש הארץ,[21] צריך להשיב את ערך העבודה אל הלב ואל הרצון של הדור הצעיר. יש לשרש את המחלה האנושה – הבטלה. עַם הבונה את עצמו ואת ארצו מתוך חורבן, אסור לו לבלות אף רגע בלי עבודה. לעבודה "ערך מוסרי כביר, מיישרת את אופיו … משפרת את נשמתו … מקשרת את היחיד אל הכלל ואת האדם אל הטבע" (הקשר לטבע חוזר שוב בעיקר ט).

בתעודות אח של השמה"ד מהשנים תרצ"ז, תרצ"ח, 1937, 1938 הוזז העיקר השני לקראת סוף הרשימה ואת המקום השני ברשימה תפס העיקר ה-יב, "השומר קובע עתים לתורה" (להלן). בתעודת האח ליובל העשור לשמה"ד, תרצ"ט, 1939, הוחזר סדר העיקרים למקור. ייתכן ששינויים אלו משקפים מחלוקת פנימית בהנהגת השמה"ד.[22]

מיקום ערך העבודה כאן מפתיע ומרחיק לכת – הצבת ערך העבודה בראש סולם הערכים של תנועה דתית?! הדבר נעוץ בהשקפת העולם הדתית של השמה"ד. העבודה – מלאכת כפיים בארץ ישראל, נתפסת כערך דתי מחייב, ערך משרת שנועד לממש את רעיון תו"ע המלא – צדק חברתי (סוציאליזם דתי). "אנו רוצים רק לגשם [להגשים] את הרעיונות הסוציאלים שתורתנו צִותה … כל אידאת תו"ע נמצאת בתורה ואינה לקוחה מן החוץ", הובהר בוועידת השמה"ד הראשונה בקרקוב, ניסן תרצ"א, 1931.[23] תנועת תו"ע והשמה"ד נקטו עמדה ברורה במתח בין שני הערכים: לימוד תורה ועבודה-מלאכה, מתח שראשיתו במחלוקת בימי חז"ל והוא נמשך עד ימינו.[24] ערך העבודה והתביעה לצדק חברתי באו לביטוי בדיברות השמה"צ, 1928: "השומר פעיל, איש עבודה ויודע לחיות מיגיע כפיו"; "השומר הוא מגשים ולוחם לחיי צדק, אחווה וחופש בחֶבְרה האנושית". ערכים אלו אינם נזכרים בדיברות הצופה, הבריטי והפולני, והם חידוש של תנועות הנוער הציוניות-חלוציות. הכללת רכיבים אלו בדיברות השמה"צ מציינת מעבר "מצופיות לשומריות".[25]

ג.      "השומר הדתי רואה את עתידו של עם ישראל בארץ ישראל"

ההסבר מרחיב ומציין שאיפה "לחיים חופשיים, פרודוקטיביים, דתיים-לאומיים בארץ ישראל". ארץ ישראל אינה רק מִקלט כי אם ארצו של עם ישראל. מדינת היהודים בארץ ישראל היא השאיפה הראשית של הציונות. כאן, כמו בעיקרים האחרים, בא לביטוי המאמץ לראות בכל עיקר מיזוג יסוד דתי-תורני ויסוד ציוני-חלוצי. עיקר זה מנוסח באופן עמום ובלתי מחייב. בשלב מוקדם זה, חובת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל עדיין לא חִלחלה להווייתה של השמה"ד כפי שנעשה בשנים הבאות. עדיין נותרה פתוחה האפשרות להישאר בגולה ומשם לתרום לארץ ישראל. אין לדיבר זה מקבילות ישירות בדיברות הצופים והשומרים. מצאנו דיברות שמחייבות נאמנות לארץ המולדת, אבל לא קביעה שעתיד העם היהודי הוא בארץ ישראל. בדיבר זה המבט של השמה"ד רחב ומקיף מבחינת עם ישראל, אבל מחייב פחות מבחינת החניך.

החתירה לחיים פרודוקטיביים בארץ ישראל כנראה הועתקה, בעיצוב מחודש, מהדיבר השני של השמה"צ. ההסבר מחייב את השומר הצעיר להתאמץ בכל כוחותיו למען תחיית עם ישראל בארץ ישראל. בשלב זה, השמה"צ טרם הכריעה לחייב כל חבר לעלות לארץ, וההסבר מציע שני מסלולים, לבחירה: "בהגיע תורו, יבטא השומר את הקשר שלו עִם הארץ על ידי העליה ועבודה פרודוקטיבית על אדמת ארץ ישראל". מי שאינו יכול לעמוד בכך מוזמן לפעול בגלות למען אחיו, בני עמו.[26] בנוסח המאוחר, 1928, הדיבר השני של השמה"צ קובע: "השומר הוא חלוץ של עמו, שפתו ומולדתו", ייתכן שהכוונה לחיוב עלייה חלוצית לארץ ישראל. ההכרעה ש"כל בוגר חייב הגשמה בארץ ישראל ובקיבוץ", נפלה במושבת המנהלים [מדריכים] של השמה"צ בטרנבה ויז'נה, 1925. הכרעה שהקיבוץ הארצי הוא נתיב ההגשמה של השמה"צ התקבלה בוועידה העולמית הראשונה של השמה"צ, דנציג, 1927, בה אושר נוסח הדיברות המאוחר שפורסם ב-1928.[27]

בשמה"ד כמו בשמה"צ, עברה התביעה להגשמה חלוצית בארץ ישראל שני שלבים. בשנות ה-30 עברה השמה"ד מתביעה עמומה לעלייה לארץ ישראל או להמשך הפעילות בגולה, לתביעה מחייבת להגשמה אישית בקיבוץ דתי בארץ ישראל. הדרישה לא להתמקד רק בעלייה חלוצית אלא גם בעבודת ההווה, בקהילה היהודית בגולה, נשמעה מרבנים, מראשי המזרחי, וגם מאנשי השמה"ד: "גם פה בגולה … יש לנו שדה רחב ידים לעבודה וליצירה … בעזרת מי נעשה את כל הדברים הללו אם לא בעזרתכם". כך בתרצ"א, 1931, ואילו בוועידות מאמצע שנות ה-30 התקבלו החלטות חד-משמעיות – חובת עלייה לארץ ישראל, והתיישבות בקיבוץ דתי בארץ.[28]

ד.      "השומר הדתי מתיחס לכל אדם באדיבות וחִבה"

עיקר זה מתייחס לאדם באשר הוא, העיקר הבא מתייחס לשומרים. הראשון זכאי ליחס אדיב ולחיבה, האחרונים ליחסי אחווה. מעין אבחנה זו קבע רבי עקיבא במִשנה, אבחנה בין "חביב אדם", כל אדם, לבין "חביבים ישראל" (מִשנה, אבות, ג, יד). עיקר זה תואם את דיברות הצופה הבריטי – תביעה להיות אדיב, מנומס, חביב לזולת, ובנוסח הפולני, לנהוג באבירות, באצילות. בהסבר צוינו שלושה רכיבים שמעוגנים בהלכה: 1) "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות" (מִשנה, אבות, א' טז). מוטלת על שומר דתי חובה לנהוג באדיבות מיוחדת לילדים, לזקנים, לבעלי מומים ולכל החלשים והפגועים בחֶבְרה, ואסור לו ליטול שכר בעד עזרתו למי מאלה. הסבר זה מופיע בדיבר החמישי של הצופה הבריטי: "הצופה הוא מנומס", באדן פאואל מיקד תביעה זו ביחס לנשים, ילדים, זקנים ונכים, והטיל איסור לקבל גמול בגין מעשים אלו.[29] 2) שומר דתי חייב לנהוג באדיבות אפילו כלפי חיות ובהמות, אסור להורגם שלא לצורך, הדבר מותר למאכל או למניעת נזק. כי "גדוֹל צער בעלי חיים והכל מעשה אלוקים המה". איסור "צער בעלי חיים", נדון בהרחבה בהלכה.[30] גם הסבר זה שואב מדיברות הצופה הבריטי, לדיבר: "הצופה הוא ידיד לבעלי החיים", מצאנו אותה אבחנה – אסור להרוג בעלי חיים, אלא לצורך אכילתם או למניעת סכנה מהם.[31] 3) ההסבר השלישי הוא מקורי של השמה"ד ואין לו שורש ומקור בדיברות השמה"צ ובדיברות הצופה הבריטי. אסור להשחית ולאבד דבר ללא צורך וללא תועלת, משום שכל דבר שנברא בעולם יש בו צורך כל שהוא. "בל תשחית" הוא איסור הלכתי מפורש.[32] שני ההסברים האחרונים לדיבר הרביעי של השמה"ד, מרחיבים את נקודת המבט מעבר לניסוח הדיבר עצמו. אפשר שההרחבה נובעת מכך שפגיעה בבעלי חיים והשחתה פוגעים גם באדם, שהוא נשוא דיבר זה, שהרי על פי התורה העולם כולו נברא כדי לשרת את האדם. כברכת הקב"ה לנוח עם צאתו מהתיבה אחרי המבול.[33]

ה.     "השומר הדתי הוא אח לשומרים אחי-עזר ואחי-סמך"

ההסבר פותח בקביעה שהשומר הדתי הוא: "ידידו של כל אדם ואח לחבריו השומרים", וחותם בהנחיה: "השומר מתייחס לכל אדם באדיבות ובנדבת-לב כאל גבר (אולי חבר) עמיתו, שנברא בצלם אלקים". העיקר הקודם עסק בייחס לכל אדם, עיקר זה עסק בייחס השומר לאחיו השומרים (חברי השמה"ד, כמו השמה"צ, נהגו לכנות את חבריהם לתנועה: 'אח' / 'אחות'). בדברי ההסבר יש חפיפה מסוימת בין שני העיקרים, בהם חוזרת התביעה ליחס הוגן לכל אדם. בהסבר לעיקר ה' יש אבחנה: "השומר הוא ידידו של כל אדם ואח לחבריו השומרים". ידידות לכל אדם, ואחווה, שהיא עמוקה יותר, לאחיו השומרים. לפנינו אבחנה דומה לזו שערך רבי עקיבא (לעיל, עיקר ד'). אבחנה זו מופיעה בדיברות הצופה הבריטי והפולני: "הצופה הוא ידיד של כולם ואח של כל צופה אחר". נראה שחשוב היה למנסחי ההסבר לעיקר זה של השמה"ד להזכיר, גם בעיקר שעוסק באחווה בין השומרים, את החובה להתייחס בכבוד לכל אדם.

הביטוי "אחיעזר ואחיסמך" מכוון בעיקרי השמה"ד, לאחיו השומרים. בדיברות השמה"צ הוא מתייחס לכל אדם ומוסבר שם ב"אידיאל העברי הקדמון של הנביאים שלנו, אידיאל האהבה לכל אדם". לדברי דנציג: הביטוי "אחיעזר ואחיסמך", הוא ניסוח מאוחר שמקורו בשמה"צ בפולין הקונגרסאית. הוא נועד "לקרב את 'השומר הצעיר' למקורות היהודים ואולי במידה מסוימת להסוות את ההשפעה או ההעתקה הלועזית".[34] עוד ציין דנציג את המדרג בין התנועות: הצופים הבריטיים מתמקדים באחווה לכל אדם. הפולנים צמצמו את האחווה הכלל אנושית, באופן הבא: רֵעוּת לכולם, אחווה לכל הצופים (מקביל להסבר עיקר ה' של השמה"ד!). השמה"צ מדגיש אחווה ייחודית, "אח לשומרים", ובהסבר נוספה הדגשה: "השומר יתיחס באהדה גם לכל צופה אמיתי, לא יהודי".[35]

ועוד נאמר בהסבר לעיקר זה של השמה"ד: כאשר שומר פוגש את רעהו השומר, חובתו לדבר אִתו, לסייע לו, לחלוק אִתו את מזונו ולספק את צרכיו. כאן מצויים ניצני ערבות הדדית שהונפה על ידי השמה"ד כערך מרכזי שהוביל לכיוון החלוצי-קיבוצי. "שומר עשיר אסור (לו) להקל בכבודו של אחיו העני". שתי אבחנות אלו – היחס לכל אדם והיחס לצופה / שומר ושלילת הגישה המעמדית – באו לביטוי בדיברות הצופה הבריטי, הפולני והשמה"צ. בגרסה המאוחרת של השמה"צ, 1928, נוסף דיבר חדש: "השומר מגשים ולוחם לחיי צדק אחווה וחופש בחֶבְרה האנושית", משמע, העברת הדגש מפעילות פרטית למאבק כלל אנושי.

ו.       "השומר הדתי שומע לפקודת הוריו, מדריכיו וראשיו"

בהסבר נכתב שעליו לציית לפקודה "בלי שאלות. אפילו בשעה שהוא מקבל פקודה שאינה מוצאת חן בעיניו, עליו להתנהג כחייל … כי זו היא חובתו". אחרי שביצע את הפקודה הוא רשאי להביע הסתייגות ממנה, אבל: "את הפקודה עליו למלא תיכף ומיד – וזאת היא משמעת פשוטה כמשמעה" [ההדגשות במקור]. אחים ואחיות רבים הצטרפו לשמה"ד בניגוד לדעת הוריהם ואף ללא ידיעתם, הם לא יכולים היו לקיים עיקר זה במסגרת השמה"ד. מדריכים וראשי השמה"ד נקטו פעמים רבות דרך שונה ואף סותרת את דעת ההורים. הם קיימו חברת נעורים משותפת – קואדוקציה, שללו את הגולה, תבעו מהבוגרים להצטרף לקיבוץ הכשרה ולעלות לארץ. זו סתירה לכאורה בלבד, שכן עיקר זה מבטא פער בין מנסחי העיקרים בשלהי שנות ה-20, לבין הנהגת השמה"ד מראשית שנות ה-30. מחברי העיקרים הציבו ערכים קונפורמיים, לא חתרו למרדנות בהורים ובחֶבְרה הבוגרת. ההנהגה הנבחרת מהוועידה הראשונה של השמה"ד, תרצ"א, 1931, דגלה במרד בהורים ובחֶבְרה הבוגרת. מרד נעורים מאפיין את השמה"ד בשנות ה-30, אם כי ניצנים ניתן לראות כבר בשלהי שנות ה-20.[36] לכאורה, חסרה הסתייגות מפקודה שסותרת הוראה הלכתית שמחייבת כל יהודי שומר תורה ומצוות. שהרי ההלכה קובעת: "דברי הרב ודברי תלמיד – דברי מי שומעים?" משמע, חובת הציות לסמכות אנושית (תלמיד) פוקעת אם היא סותרת את ההלכה (הרב), המיוחסת לקב"ה.[37] סביר שמנסחי העיקרים סברו שהדברות מכוונתו לנוער צעיר, ב"גיל הרך", ואין צורך ועניין להכניסם לסוגיה הלכתית סבוכה זו שהעסיקה את הבוגרים. נראה שאלו תרמו להנהגת השמה"ד בשנות ה-30 להימנע מהתייחסות ליג העיקרים ולהעדיף ערכים ועקרונות אחרים על פניהם.

עיקר זה של השמה"ד מקורו בדיבר השביעי מעשרת הדיברות של הצופה הבריטי והצופה הפולני, שתובע ציות מלא לפקודות כחייל בפני מפקדו. השמה"צ דחה מגמה זו וטיפח את "מרד הבן", לכן אין זכר לציות להורים בדיברות השמה"צ. גם בגרסה ה"דתית" של דיברות השמה"צ, 1918, לא נזכר כיבוד הורים, שלכאורה מתבקש מהציווי בתורה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות, כ' יא). אלא: "השומר שומע לפקודת ראשיו – 'אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין' (משלי, ט"ו, לא)". פסוק שאינו מחייב ציות להורים, אלא לחכמים ולנבונים.^[38] המקבילה של עיקר זה בדיברות השמה"צ המאוחרים: "אח נאמן לעֵדה השומרית וסר למשמעת מנהליה", משמעה חובת ציות פנימי בתוך השמה"צ. הם לא דרשו ציות צבאי עיוור אלא משמעת חֶבְרתית שומרית, ציות למטרות תנועתיות. השמה"צ נימק זאת בכך שהצעיר היהודי אינו מורגל לבטל רצונו מפני רצון החֶבְרה ולכוון את רצונו לרצון החֶבְרה. דנציג ציין שההסבר לדיבר זה הוא "כמעט אפולוגטי", שכן לדעתם, "היהודי לא יודע לשמוע", לכוון את רצונותיו למען החברה, ונראה שצדק!.[39]

ז.       "השומר הדתי טהור במחשבותיו ובמעשיו"

שומר דתי אינו חושב על מעשי זוהמה מוסרית, מתרחק מחֶברת אנשים שאינם דתיים ומוּסריים וממעשים כאלה. "אינו עושה, ולא מדבר ולא חושב דברים מאוסים ומזוהמים". הדגש הוא על מחשבה, דיבור ומעשים פסולים. איסור מחשבה פסולה מקורו בהלכה, "מחשבת פיגול".[40] ועוד נאמר בהסבר: "הוא טהור ומחשבותיו טהורות. אינו משתמש בביטויים בלתי הגונים". עיקר זה מועתק ככתבו וכלשונו מדיברות הצופה המקוריים, שם הוא הדיבר האחרון. את ההסבר נטל השמה"ד באופן חלקי מהצופים והשומרים, שכן עניין מרכזי בדיברות הצופים והשמה"צ לא נדון ולא נזכר בשמה"ד. באדן פאואל כלל בדיבר זה דיבור, מחשבה ומעשה, ורמז להתנהגות מינית פגומה. דיברות הצופה הפולני דילגו על דיבר זה. לדעת לם, הפולנים חששו שאיסורים אלו ידחו בני נוער מהצטרפות לתנועת הצופים. לדברי דנציג, איסורים אלו לא נכללו בדיברות הצופה הפולני עקב ההכרה בצביעות הרבה של הממסד הנוצרי והרצון שלא להוסיף עליה.[41]

בדיברות השמה"צ נכתב תחילה: "השומר דואג לבריאותו", לבריאות פיזית ומוסרית. בהסבר נכתב שהנוער נוהה אחרי המבוגרים, צורך אלכהול, ניקוטינה (עישון סיגריות) והוללות מינית, שוקע במדמנה של ריקבון שהורס את בריאותו ונפשו. שומר שדואג לבריאותו הגופנית והנפשית, לעולם לא יעלה על דרך זו, אלא יילחם נגד התמכרות מזיקה, יטפח את בריאותו וישגיח על גופו. "רק נוער בריא ומלא אונים יוכל למלא את תפקידו כלפי העם". דנציג סבר שדיבר זה נועד להתמודד עם תופעות רווחות בנוער בגליציה ובווינה באותה תקופה. לדעתו, זה הסבר "קיצוני ופוריטני", הטפה בסגנון נוצרי שמרני. בהערת סוגריים נכתב שאיסור שתיית אלכהול אינו כולל שתיית יין "בנסיבות מסורתיות".[42] הדגש בהסבר של השמה"צ הוא על מעשים שליליים ואינו מתייחס לדיבור ולמחשבה, כמו הצופים והשמה"ד.

בגירסת הדיברות השומריות 1928, נוסף פירוט בהערה שמקורה בהסבר לנוסח הדיברות 1916: "אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני" (להלן, העיקר האחרון). בגרסה ה"דתית", 1918, לדיבר העשירי: "השומר טהור במחשבותיו ובמעשיו", הוצמד מקור: "נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה" (מִשנה, סוף מסכת סוטה, פרק ט'). בדיון בגמרא על מִשנה זו (בבלי, עבודה זרה, כ' ע"ב), מייחסים דברים אלו של רבי פנחס בן יאיר להיבט מיני, וסביר מאד שהקשר זה הוא שהביא להצמדת הציטוט לדיבר זה. בגרסה המאוחרת של השמה"צ, 1928, נכלל נושא זה בדיבר האחרון, בסוגריים (אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני). נוסח זה לווה בדיונים סוערים בשמה"צ, והפרשנות שניתנה לו שונתה במהלך השנים. הטוהר המיני שנזכר בדיברות הצופים והשמה"צ אינו נזכר בעיקרי השמה"ד ולא נכלל בתוכנית החינוכית של הכנסת (להלן, השמה"ד עיקר יג).

מימין, ביטאון השומר הצעיר בפולין, 1918 – משמאל, ביטאון השומר הדתי, פולין, 1934

ח.     "השומר הדתי דובר אמת"

הנוסח מכוון לפסוק: "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהלים, ט"ו ב), מזמור שמתאר את אדם נעלה, הזוכה לשכון בהר ה'. בהסבר מודגש שהשומר הדתי מתרחק מכל שקר, מכל "צל של שקר" אף בעת שהשקר עשוי לסייע לו.[43] "מִלתו של השומר הדתי צריכה להיות אמת לאמִתה". הצירוף "אמת לאמיתה" מוכר במקורות: "כל מי שמוציא דין אמת לאמתו, מעלה עליו הכתוב כאלו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית".[44] לפנינו הנחייה לדיינים לשפוט דין אמת לאמיתה. בדרשה חסידית רבי נחמן מברסלב העביר את הביטוי מהדיינים לעולמו הפרטי של כל אחד. יכולתו של אדם להכיר עד כמה הוא רחוק מהאמת ומתי הוא משלב בדיבורו שקרים קטנים, היא מקרבת אותו לאמת לאמיתה. הודאה בריחוק מהאמת היא עצמה אמת לאמיתה.[45] אבחנה זו מבהירה את שילוב המושג "אמת לאמיתה" בהסבר לעיקר השמיני – דרישה מכל שומר הדתי להקפיד על כֵּנוּת ועל יושרה מוחלטת, גם בינו לבין עצמו וגם בעת שהקפדה זו עלולה להסב לו נזק.

דיבר זה מופיע ראשון בדיברות הצופה הבריטי, הפולני והשמה"צ,: "יש לבטוח במילת כבוד של הצופה". דנציג העיר שהנוסח הפולני החליף את "כבוד", שמתפרש בפולנית כתרבות השלכטה (האצילים): "על מילה של הצופה אפשר לסמוך כמו על זבישה" (ZAWISZA). זבישה – גיבור היסטורי פולני, סמל אבירות ואצילות, 'לסמוך על זבישה' היה ביטוי פולני עממי. השמה"צ החליף את הדימוי הפולני במילים "ללא פקפוק". על פי ההסבר בספר השומרים: "כאן מרכז הכובד של כל שיטתנו החינוכית, אבן הַשְתִיָה לכל הבנין המחשבתי והמוסרי שלנו". החיסרון הגדול ביותר של הנוער העברי הוא עָרְמָה, פרזיאולוגיה, שימוש במילים נשגבות ובלתי מחייבות. השמה"צ סבור שלעם ישראל דרושים צעירים אשר תוֹכָם כְּבָרָם, שיהיו מוכנים להגשים את דבריהם במעשים. עוד איבחן דנציג שבמקור בפולנית לא השתמשו במילה "אמת", אלא "אמינות ויושר". חתירה ליושר ולשלמות, לעומת שימוש ב"שקרים לבנים", דרישה שהיא הרבה מעבר לאי אמירת שקר. במובן זה, דומה הפרשנות לדיבר הראשון של השמה"צ להסבר העיקר השמיני של השמה"ד, כנ"ל.

דנציג סבר שדיבר זה הוא ביטוי למאמץ להיבדל מהנוער סביב, שהוא מלא שקרים, צביעות ופרזיולוגיה ריקה. נוער שאינו נוטל אחריות אישית על ההתחייבויות ועל האמירות שלו ואינו מקפיד לכבד ולקיים את דבריו. דיברות השמה"צ הלכו בעקבות באדן פאואל, שהסביר דיבר זה גם על דרך השלילה, והורה ליטול מצופה ששיקר ושלא עמד בדיבורו את סמל הצופים ובמקרים חמורים לסלקו מתנועת הצופים.[46] השמה"ד נמנעה מלהטיל דליטוריה על הנוער העברי ולספר בגנותו והסתפקה בהוראה לשומר הדתי על דרך החיוב. לצד זה, לא נכללה בדברי ההסבר דרישה להגשמה מעשית, כפי שנהגו הצופים והשמה"צ. אפשר והדבר משתמע מהדרישה מכל שומר דתי להיות נאמן למילתו באופן מלא וליטול אחריות לדיבורו.

ט.     "השומר הדתי חובב הטבע"

ההסבר תובע מכל שומר דתי להביט על הטבע כעל אחיו, בני משפחתו. עליו לחוש כלפי כל הקיים בטבע, מהרמשים עד הנשר ומגרגרי החול עד גרמי השמים, קִרבה אישית. היציאה אל הטבע, החיים בחיקו וההתמזגות עם הטבע תופסים מקום רב בגישה החינוכית של השמה"ד. ביומן קבוצת הבנות גאולה, אותה הדריך שלום טרללר (קרניאל) בקן השמה"ד בקרקוב, כתב שלום שיר – תפילה:

"… אֲהַבְתִּיךָ, אֵ-לִי! / אֲהַבְתִּיךָ עַל כָּל הַיְעָרוֹת וּשְדוֹת-הַתְּבוּאָה, / עַל שָמֶיךָ, עָבֶיךָ, הָרֶיךָ וְגֵיאוֹתֶיךָ, נְהָרֶיךָ, יַמֶּיךָ. / אֲהַבְתִּיךָ עַל כָּל שְבִיב אֱמֶת שֶנְּחַלְתָּנִי, אֵ-לִי. / וְגַם עַל רְצוֹנִי לְהִתְמַזֵּג עִם אֲמִתֶּךָ. / עַל כָּל אֵלֶּה אֲהַבְתִּיךָ, אֵ-לִי …".^[47]

טרללר נהג לעלות עם חניכיו לפסגות ההרים, לצפות, להתרשם ולהאזין לשירת הטבע, שירת הבריאה. לשיטתם, השהות בחיק הטבע וההתבוננות סביב מעצימים את האמונה בבורא עולם. ההרמוניה בטבע עוררה את השמה"ד להרמוניה בין בני אדם, לשוויון בחֶבְרה, לחיים של שיתוף, להסתפקות במועט ולדחיית מותרות. הטבע עורר אהבת הבריות, אהבת העבודה, יצירה והתחדשות נצחית. חיי הטבע מגבירים את בריאות הגוף ומחדדים את החושים, הטבע מפתח באדם את השמחה. השיבה אל הטבע נתפסה בעיניהם כצעד בדרך לתחיית היהדות ולגאולתה, מכאן הקריאה החוזרת לצאת לטבע ולהרבות בטיולים מחוץ לעיר. חידוש הקשר של העם לטבע, הוא רכיב חשוב בתחיית האומה ובשיבתה לחיים טבעיים בארצה.

באדן פאואל הסתפק בקביעה שהצופה הוא ידיד בעלי החיים, הצופים הפולנים והשומרים היהודים הרחיבו זאת לאהבת הטבע כולו. בהסבר לדיבר השישי של השמה"צ נכתב: "לרחובות הגיטו הצרים לא הגיע ריח הפריחה ורק לפעמים נכנסו קרני השמש, היהודי איבד את הבנת הטבע. הטבע, אֵם כל חי, אֵם האדמה נהפכה לו לזרה … השומר בהכרתו את הטבע יחזיר לעצמו את תחושת היופי … הטבע יהיה כתרופה לנפש החולה ולגוף המנוון של היהודי". דנציג הדגיש שזו ראייה סטריאוטיפית של היהודי שמקורה בספרות הפולנית אותה הכירו השומרים וממנה שאבו את הסטריאוטיפ היהודי. גם היחס לטבע, היציאה לטבע כתפיסת עולם שומרית, טופחה על ידי השמה"צ בהשפעת הספרות הפולנית החדשה באותם ימים.[48]

דנציג התמקד במקור אחד ממנו שאבה השמה"צ את היחס לטבע. ראוי להצביע על מקור נוסף וחשוב לא פחות שבא לביטוי בספר הצופיות של השמה"צ, ורשה, תרצ"א, 1931, ובו נכתב:

"כַּבֵּד את היער, שָמֹר את קדושת היער מֵחַלְלָה. כל העולם היכל-יה והיער הוא קֹדש קֹדשיו. כי תַחֲדֹר לתוך היער, דֹם, ובחרדת קֹדש עֲמֹד, הַאֲזֵן לשיחת אילנות, ללחש עשבים, לְהֶמְיַת זרמים, הקשיבה לחכמת-יער. פה סודות מעשי בראשית. פה רזי הבריאה לפניך יִגָלוּ ! … אין אֹמר ואין דברים – יְסַפְרוּ כְּבוֹד הבריאה. בלי נשמע קולם – יְתַנוּ פלאי היצירה. היער – לו דומיה תְהִלָה … בנאות דשא, על מי מנוחות, בסתרי יער שימו רבצכם".[49]

חסידות הבעש"ט הקדימה וקראה ליהודים לצאת מהעיירות אל היערות, להתבשם מהטבע ובאמצעותו לרומם את אמונתם באֵל. היה זה אחד החידושים שהנחילה החסידות לעולם היהודי במזרח אירופה.[50] חלק ניכר מדברי ההסבר לעיקר התשיעי של השמה"ד מנוסחים בדומה לאמור בהסבר לדיבר השומרי המקביל. זאת, בהבדל בולט אחד – השמה"ד, כדרכו, דילג על הביקורת שנמתחה בשמה"צ על היהודים והתמקד בערך החיובי של הטבע והזיקה אליו.

י.       "השומר הדתי הוא תמיד עליז ורענן"

ההסבר פותח בקביעה: "כאשר השומר מקבל פקודה הוא ממלאה בשמחה ובזריזות. המינוח "תמיד" כולל גם מצב בו הוא נדרש לבצע פקודה שאינה מעוררת שמחה ועליצות. הסבר זה מרחיב את האמור בהסבר לעיקר השישי של השמה"ד שם נדונה חובת הציות להורים, למדריכים ולהנהגת הכנסת. כאמור, הרב ד"ר אברהם גוטסדינר (עובדיה) ניסח את יג עיקרי השמה"ד (לעיל, ליד הע' 2). בהרצאותיו על החינוך של הצופה הדתי, שניתנו שנתיים מאוחר יותר, הוא נקט במינוח המקורי של הצופים ודרש לחנך את הבנים לנהוג "בכל תלאות החיים, בלב ובמוח, בשריקה על שפתיו".[51]

המקור לעיקר זה הוא הדיבר השמיני של הצופים, לפיו צופה שקיבל פקודה חייב למלאה "בעליצות ובלב חפץ". ועוד מבואר שם שהצופה אינו מתלונן, אינו מתייאש ואינו מתמרמר, הוא מגיב לכישלון ולאי-הצלחה בשיר ובשמחה, בחיוך ובשריקה. הדיבר השומרי המקביל – "השומר הוא עליז ורענן" – מציע חלופה לנעשה בחֶבְרה. הוא דוחה גילויים של ייאוש, עצלות וחוסר רצון לעבודה. דנציג פירש שזו תגובה שומרית להלכי רוח ניהליסטים שרווחו בנוער הלומד. מול הניהליזם השמה"צ נוטל אחריות: "לעולם לא יפיל את הסיבה לאסון על כתפי אחרים". הפסוק הנלווה לדיבר זה בנוסח 1918: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים, צ"ז, יא), מכוון אף הוא לחיים ולשמחה.[52]

יא.   "השומר הדתי הוא בעל חִסכון"

ההסבר מרחיב מעבר לקביעה ששומר דתי אינו מבזבז כסף. "בכל פרוטה הוא רואה טִפת כֹחו, מִרצו זֵיעתו ודמו של האדם. בכל פרוטה ופרוטה הוא רואה גלגול נשמתו של האדם העובד, היוצר ערכים ומנקודת מבט זו הוא משקיף על הכסף כעל תופעת ערך הנוצר בידי האדם". הכסף מייצג מאמץ והשקעה פיזית של אדם שצבר את כספו בעמלו ובדמו, את נשמתו של האדם! ההסבר מרחיב רעיון זה: "הוא חוסך כל כֹח, כל ערך, בין של האדם ובין של הטבע … כי כל טִפות הכֹחות הנמצאים, מרחפים בעולמו של הקב"ה משמשים לו אבני בנין לבנין עולמו". מכאן, איסור "בל תשחית", שמבטא רמה קדושה ונעלה.[53] בחלקו השני מנחה ההסבר את השומר הדתי כיצד לממש עיקר זה – חוסך פרוטה לפרוטה למימון הוצאה נחוצה: מס הקבוצה, שקל שומרי, תרומה לקק"ל, קניית ספר וכדומה. החיסכון יפתור אותו מהצורך להטיל הוצאות אלו על הוריו. הנהגת השמה"ד חתרה לעצמאות ולאי תלות בהורים בכל הקשור לתנועת הנוער. להנחיה זו היבט החינוכי-תנועתי ובהקשר היהודי הספציפי גם תגובה למצוקה הכלכלית החריפה של הקהילה היהודית בפולין כתוצאה ממדיניות מכוונת של שלטונות פולין. נראה שהנחיה זו נבעה מתופעה רווחת, התנגדות הורים להצטרפות בניהם ובנותיהם לשמה"ד. היו חניכים, בעיקר חניכות, שהצטרפו בלא ידיעת ההורים, לרוב הדבר הוסתר מהאב.[54]

דיבר זה מופיע בדיברות הצופה הבריטי, הפולני ואף בנוסח הראשון של השמה"צ, 1916, ונעלם בנוסח המאוחר של השמה"צ, 1928.[55] ייתכן שהוא מובלע שם בדיבר השלישי: "השומר פעיל, איש עבודה ויודע לחיות מיגיע כפיו". באדן פאואל הבהיר שהחיסכון מיועד לשתי מטרות: להבטיח לצופה יכולת קיום עצמאית, שלא ייפול למעמסה על אחרים, וכן שיוכל לסייע לעניים. דיברות הצופה הפולני התייצבו נגד הבזבוז והראוותנות שרווחו בקרב האצילים, השלכטה. השמה"צ הִפנה אותו למעמד הביניים וציין כי הכוונה לחסכנוּת כדי להקדיש כוח למטרות נעלות – לעניים מבני עמנו וליצור עתיד צנוע ובטוח לחלק מבני ישראל שיעלו לארץ ישראל. לם ציין כי בדיברות השמה"צ, 1916, ובהדגשה בדיבר זה, ניכרת הססנות וחוסר גיבוש התפיסה הציונית של השמה"צ. הביטוי הציוני בדיבר זה מתייחס לתרומות לקק"ל ולהבטחת עתיד צנוע של חלק מהעם היהודי שיבחר לעלות לארץ. חובת העלייה לארץ עדיין לא הייתה חלק מרכזי באידאולוגיה של השמה"צ. גם השמה"ד לא ניסח ביג העיקרים תביעה נחרצת לעלייה לארץ, כפי שהוחלט מאוחר יותר (לעיל, עיקר ג). דנציג דייק, השומר הצעיר לא נדרש לאורח חיים פוריטני, סגפני, אלא להימנע מבזבוז וראוותנות, כמו שדרשו הצופים הפולנים. ועוד זיהה דנציג בהסבר לדיבר זה ביקורת על היהודי הגלותי שיודע לחסוך, אך אינו שש לתרום לעלייה ולהתיישבות ציונית. מכאן חשיבות התוספת של השמה"צ בדיבר זה, בגרסה המוקדמת, 1916 – "נדיבות", שאינה נזכרת בדיברות הצופה ובעיקרי השמה"ד, אף כי מטרות החיסכון בעיקרי השמה"ד מקבילות לאלו שבדיברות השמה"צ.[56]

יב.    "השומר (נדפס: השומע) הדתי קובע עתים לתורה"

הכוונה קביעת עיתים ללימוד תורה, בכך מחויב כל יהודי.[57] בהסבר נכתב ששומר דתי חייב לדאוג שלא יעבור עליו יום אחד בלי לימוד תורה. עליו ללמוד תנ"ך, מִשנה, אגדה, כך יגדיל את רכושו הרוחני, הדתי והלאומי. "נשמתו ספוגה דברי תורה ורוחו חדורה רוח חיינו ואורך ימינו". הוא נדרש להקפיד על קביעות בלימוד תורה, סדר יום קבוע שכולל זמן שמוקדש ללימוד תורה. זמן זה צריך להיות קדוש ואין לחרוג ממנו, "זהו הצד השומרי שבעניין הדתי הזה". והכל, כדי לעשות את התורה "מזון הנפש של אומתנו, מזון שלא יחסר לנו בכל עת ובכל שעה". גם בעיקר זה מתמזגות השומריות והדת בחיי השומר הדתי, וגם בו ניכר מעבר מתפיסה פרטנית של חניך השמה"ד וכלל חברי השמה"ד, לראייה לאומית כוללת של העם היהודי. שומר דתי חתר לבטל את המִקריות בחייו ולנהל אותם על פי רצונו, לשעבד את חייו לשאיפתו הלאומית-דתית הנשגבה. מובן שאין כל ביטוי לעיקר זה בדיברות הצופה והשמה"צ, אף לא בנוסח ה"דתי", 1918.

יג.     "השומר הדתי זהיר בשמירת הגוף"

שומר דתי נזהר בכל מה שמחליש את הגוף, שפוגע בו ושמזיק לו. ההסבר מפרט: אינו שותה אלכהול, חוץ מיין קידוש; אינו מעשן טבק; אינו מרבה באכילת בשר. מאכלו בעיקר לחם ופירות ומשקהוּ מים וחלב. כל זאת משום שהגוף הוא תנאי ראשי בהתפתחותו ובעבודתו של האדם. לעיקר זה אין מקבילה ישירה בדיברות הצופה המקוריים ולא בדיברות השמה"צ, הם התייחסו לנושא בדיבר העשירי: "הצופה / השומר טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו". מההסבר לדיברות אלו נטל השמה"ד את איסור שתיית אלכהול ואיסור עישון (לעיל, עיקר ז). כאמור, הטוהר המיני, שנרמז בדיברות הצופים ונזכר בדיברות השמה"צ, אינו קיים בעיקרים של השמה"ד, שנמנע מהתייחסות לנושא.[58] מנסחי יג העיקרים נמנעו מציטוט פסוקים שמכוונים, לכאורה, לעיקר זה: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים, ד' טו), "הִשָ‏מֵר לְךָ‏ וּ‏שְמוֹ‏ר נַ‏פְשְךָ‏ מְאוֹ‏ד" (שם, ט), מהם נלמד איסור כל דבר שמביא את האדם לידי סכנה. אולי, כדי להותיר פתח לפרשנות, בעקבות דיברות הצופה והשומר, שמכוון לחינוך המיני.

סיכום

לדעת לם, השמה"צ קיבלה מהצופים את השלד ומילאה אותו בתכנים הולמים את דרכה. היה זה תהליך תמורה תרבותית (המרה) – נטילת דפוס תרבותי מסוים, אותו ממלא הגוף הממיר בתכנים הולמים את צרכיו. השמה"ד נהגה באותו אופן, מנסחי יג העיקרים פעלו באותה שיטה, הם נטלו את המסגרת הצופית והשומרית ומילאו אותה בתכנים שהולמים את חזון כנסת השמה"ד, בשלהי שנות ה-20. כמו הצופים והשמה"צ הם הכירו בערך קביעת עקרונות יסוד לתנועה, אלא שחרגו ממניין עשרת הדיברות והעדיפו יג עיקרים. נגד עיני מנסחי יג העיקרים לשמה"ד היו דיברות הצופה שניסח באדן פאואל, ודיברות השמה"צ, כנראה בגירסה המאוחרת, 1928. השמה"ד הוסיף שלושה עיקרים: ג – עם ישראל בארץ ישראל; יב – קביעת עיתים לתורה, יג – שמירת הגוף (שיש לו מקבילות חלקיות בדיברות השמה"צ), והרחיב את עיקר יא – חיסכון, שהושמט בדיברות השמה"צ, 1928. השמה"ד הוסיף את הנאמנות להורים שהופיעה בדיברות הצופה  והושמטה על ידי השמה"צ. השמה"ד השמיט את הטוהר המיני ולא כלל את הדרישה לדעת יידיש.

יג העיקרים לשמה"ד רוויים ברמזים לעולם ההלכה, ועם זאת לא מעוצבים כמסמך דתי אף ולא במתכונת דיברות השמה"צ, 1918 – ציטוט מהמקורות התורניים לכל דיבר. רק בעיקר הראשון של השמה"ד, אמונה באֵל, ובעיקר יב, קביעת עיתים לתורה, נזכר במפורש היבט דתי. בשאר העיקרים היבט זה מוצנע ומודחק, והקורא זקוק להיקף ידע רחב כדי לחשוף את הגלום בהם, כפי שעשינו לעיל. מבנה זה לא היה מקרי, הוא נבע מהמתח בין עיצוב עיקרים "דתיים", כדרך השמה"צ ב-1918, לבין עיצוב עיקרים דומים ככל שניתן לדיברות הצופה והשומר בשלהי שנות ה-20. מנסחי יג העיקרים חתרו למירב הדִמיון לשמה"צ כדי לקלוט נוער דתי שעלול להיסחף להתבוללות ולחילון.[59] עיון יסודי מעלה שהם שמרו על המהות הציונית-דתית ולא ויתרו עליה. מנסחי יג העיקרים לא חשפו את המניעים לכך, כפי שלא חשפו את מניעיהם להעדיף את השֵם השומר הדתי, שמקורו בשומר הצעיר, ובכך העניקו לשמה"ד כוח משיכה דווקא לבני נוער אלה.

ביקורת חריפה על השמה"ד שניסחה יג עיקרים העלה ישעיהו ברנשטיין, ממייסדי הפועל המזרחי ומראשי תנועות תורה-ועבודה: "ל'השומר הדתי' יש י"ג עיקרים שהם בחלקם הגדול העתקה ממקומות אחרים בתוספת המומנטים הדתיים".[60] במאמר נוסף הֶחריף את הביקורת: "כשאני לעצמי, אין לי חִבה ל'עיקרים' החדשים, שרובם אינם אלא העתקה ישִרה ממקום אחר, ועכשיו שישנם, הייתי מוסיף עליהם: מעט בחיקוי והרבה במקוריות. מאד מאד הוה זהיר מן החיצוניות שאין עִמה פנימיות".[61] מבט חיצוני עשוי לאשר את טענתו של ברנשטיין. עיון יסודי, תוך אימוץ השיטה המוצעת על ידו: "הווה זהיר מן החיצוניות", כפי שנעשה לעיל, מעלה שלא היה כאן חיקוי רדוד ושטחי ולא העתקה פשוטה, אלא המרה מחושבת שעשתה שימוש במסגרת המבנית ליציקת תכנים שביקשו ראשי השמה"ד לחנך לאורם בראשית ימיה של כנסת השמה"ד. כפי שהראיתי, מהלך זה היה מיוסד על מחשבה חינוכית והכרת המציאות הסובבת.

אחת המסקנות שהסיק לם היא שתנועת השמה"צ חתרה לחינוך אדם חדש, המצויד בתכונות אופי ואישיוּת שהן תנאי להבראת העַם ולתחייתו הלאומית. הצופים הבריטים חתרו לבסס את הכוח הצבאי ולחנך לאזרחות טובה. הצופים הפולנים ביקשו לטפח רוח פטריוטית ולהכשיר את הנוער למלחמת השחרור הלאומית שלהם. עשרת דיברות השמה"צ היו מסד לשיטת החינוך של התנועה. "דִברות השומר הם תרגום היסודות של אידיאולוגיית התנועה לשפת מעשה חינוכי".[62] השמה"צ ראתה בעשרת הדיברות בסיס "לחינוך אדם חדש". לשמה"ד לא הייתה יומרה מרחיקת לכת ונועזת ליצור אדם חדש. יג העיקרים של השמה"ד היו בסיס חדש לחינוך היהודי, מבוסס ומעוגן בישן, במסורת. יג העיקרים של השמה"ד חבוקים במסגרת, העיקר הפותח והעיקר ה-יב (שהועתק בחלק מתעודות האח למקום השני), מביעים עמדה דתית. שאר יא העיקרים נראים כשאובים מדיברות הצופה והשומר, לא כחיקוי זול, אלא כהמרה תרבותית.

יג העיקרי השמה"ד מציעים לחולל שינוי משמעותי בדמות היהודי הגלותי, בתפיסתו האישית והחברתית, באורחות חייו ובדרך חשיבתו. אלה מודרכים על פי מסורת ישראל, ההלכה והמחשבה. חבר שיחונך ויעצב את חייו על פי יג העיקרים, יהיה בן נאמן לעמו, דבק באלוהיו ובתורתו וקשור לארצו. אמונתו ונאמנותו יכילו את ערכי הציונות: השפה העברית, פרודוקטיביזציה, שיבה לחיים בחיק הטבע, עתידו בארץ ישראל בה תיבנה חֶבְרה מתוקנת, מושתתת על יחסי רֵעות ואחווה. יהודי שנוטל אחריות על גופו ועל סביבתו, מחושל ונכון להתמודד גם עם כישלונות ואכזבות. יהודי שיידע לאזן בין אישיותו, עצמיותו, לבין צייתנות לממונים עליו. כל אלה מצויים במרחבי ההלכה והמחשבה היהודית ושאובים מהם. יג העיקרים מציעים לדלות אותם משם ולחנך לאורם את בני הנוער כשלב בדרך לשיבת עַם ישראל לארצו ולבניינה המחודש.

כאמור, יג העיקרים של השמה"ד לא היו מסד לדרכה החינוכית, אלא מסד להקמתה של כנסת השמה"ד בשלהי שנות ה-20. הם לא שונו ולא חזרו ונדונו בשמה"ד בפולין.[63] י"ג העיקרים אינם מזכירים את רעיון תו"ע, אינם מחייבים את בוגרי הכנסת להגשמה תנועתית בארץ ישראל, אלא לשינוי פנימי בהתנהגות האישית. הם פונים לפרט, לאח הבודד ולא לכלל. אלה עתידים להשתנות, מראשית שנות ה-30, עם כניסתה של חבורת מנהיגים צעירים חדורי השקפת עולם ולהט חינוכי ברוח תו"ע להנהגת כנסת השמה"ד.

---

[1]. החלטות הוועידה השנייה של כנסת השומר הדתי, ורשה, מנ"א תרצ"ב, אוסף מסמכי השמה"ד, יוחנן בן יעקב. המזרחי נוסדה במזרח אירופה ב-1902, כסיעה ציונית-דתית בהסתדרות הציונית. תנועת תורה-ועבודה נוסדה בארץ ב-1922, כמרד במזרחי, על בסיס רעיון תו"ע. הזרוע הפוליטית שלה בארץ הייתה הפועל המזרחי. רעיון תו"ע משמעו: "סוציאליזם דתי", בלשוננו, "צדק חברתי", ראו מאמרי: "'הערפל חותר תחת היסודות', לבירור רעיונות היסוד הגלומים במשנת 'תורה-ועבודה'", שמואל גליק (עורך), זכֹר דבר לעבדך – אסופת מאמרים לזכר דב רפל, ירושלים, תשס"ז, עמ' 552-511. ראשי תנועת תו"ע וכנסת השמה"ד הבהירו שרעיון תו"ע אינו זהה לסוציאליזם הקומוניסטי. אין הם דוגלים במלחמת מעמדות ואינם מזדהים עם גישה אנטי-דתית ועם הכפירה בלאומיות שהתלוו אליו.

[2]. תכנית העבודה הארגונית, התרבותית והצופית, תמוז תרפ"ט, ורשה, 18 עמודים, עברית (להלן: תכנית העבודה); יעקב רדז'ינסקי, "הבה נגילה", אהלנו – בטאונה הראשי של כנסת השומר הדתי ובני עקיבא בפולין, טבת-שבט תרצ"ו, עמ' 24-23 (תרגום מיידיש); שיחות אברהם גוטסדינר (עובדיה) במושבת בני עקיבא, קיץ תרצ"א, סיכום השיחות ביומן ישראל שפירא, באדיבות נכדו, אביטן, ארכיון גוש עציון בכפר עציון (אג"ע), חטיבה 2 מיכל A תיק 4.

[3]. ישראל בסטר, ואליעזר אונגר, השומר הדתי – דרכו ומטרתו, קרקוב, תר"צ, עמ' 8.

[4]. החלטות הוועידה הראשונה של השמה"ד, קרקוב, י"ח-י"ט בניסן, תרצ"א, 6-5.4.1931, עמ' 5; השמה"ד למרכז העולמי ולבני עקיבא, ירושלים, כ"ח בניסן תרצ"א, הארכיון לחקר הציונות הדתית, אוניברסיטת בר אילן (אצ"ד), ברית עולם (בר"ע)-2, 119; אוסף מסמכי השמה"ד, יוחנן בן יעקב.

[5]. הד השמה"ד, טבת תרצ"ג, עמ' 14, Plan Pracy dla Szichwy I, Opracowany przez Szaloma Trellera. לעומת זאת בשמה"צ הודגש: "הדיברות אינן בשבילנו דוגמות קפואות אלא מידות … לא נדרש על כן כי ילמדו אותן בעל-פה או שימלאו אחריהן כמצוות אנשים מלומדה". המדריכים ישתדלו לעורר רגשות ועל השומרים הצעירים להכיר ביופי של מידות מוסר אלה, דברי ההסבר לדיברות השמה"צ, תרגום מפולנית המדריך לשומרים (להלן), ספר השומרים – אנטולוגיה ליובל ה-XX של השומר הצעיר, 1933-1913, ורשה, תרצ"ד, 1934, (להלן: ספר השומרים), עמ' 14; לוי דרור וישראל רוזנצווייג (עורכים), ספר השומר הצעיר, א, מרחביה, 1956, עמ' 44; בסמינר מדריכי השמה"ד, קיץ תרצ"ד, 1934, נפתח כל יום בלימוד תורה: "השומר הדתי קובע עיתים לתורה", ציטט רכז הסמינר, פנחס גכטמן (לימים הרב קהתי), מ-יג העיקרים, פ[נחס] גכטמן, "יום בסמינריון", אהלנו, ורשה, אדר תרצ"ד, עמ' 24-22.

[6]. דב אברון, תנועת הנוער הציונית-דתית בפולין בין שתי מלחמות העולם (השמה"ד ובני עקיבא), תל אביב, חשוון תשס"א, עמ' 36. ייתכן שזו הסיבה שאברון לא דן ביג העיקרים לשמה"ד, והסתפק בהערות אחדות שפיזר במאמריו, וברשימת יג העיקרים בהערה 312, עמ' 57, ללא ציון המקור.

[7]. יוחנן בן יעקב, השומר הדתי – תנועת הנוער הציונית-דתית בפולין, תר"פ-תרצ"ט, 1939-1920, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו, ע"ש ישראל וגולדה קושיצקי, הוגש לסנט של אוניברסיטת בר-אילן רמת-גן, חשוון תשע"ח, אוקטובר 2017, (להלן: בן יעקב, השמה"ד), עמ' 45-41 ועוד, ראו הפניות למקורות שם; יוחנן בן יעקב, התחיות – השומר הדתי בפולין 1950-1920, כפר עציון, 2020, עמ' 28-26.

[8]. רמב"ם, פירוש המשניות, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק חלק; יג מידות הקב"ה, בבלי, ראש השנה, יז ע"ב.

[9]. שלום טרללר (קרניאל), "מסביב לשאלה הקיבוצית", אהלנו, סיוון תרצ"ה, עמ' 9-8; יונה ברמן (עורכת), שלום קרניאל – חייו ומשנתו, מהדורה שנייה מורחבת, כפר עציון, תשע"ג, 2013, עמ' 229-223. ראו גם דבריו, שם, עמ' 258-259; ברוח זו נקט אחד מגדולי רבני הציונות-הדתית, הרב יצחק ניסנבוים, נשיא המזרחי בפולין, יוחנן בן יעקב, "הרב יצחק ניסנבוים – נאמן 'תורה ועבודה'", שרית אוקון (עורכת), באר מים חיים – הגשמת תורה ועבודה בהתיישבות, אסופת מאמרים, מרכז מורשת והדרכה – בארות בנגב, הקיבוץ הדתי, תשע"ד, 2014, עמ' 59-31.

[10]. אלכס דנציג, השפעות פולניות על השומר הצעיר בפולין, בשנים 1939-1913, ללא תאריך, עבודת מ.א. החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטה עברית (להלן: דנציג, השפעות פולניות). תודה לאלכס שהעמיד לרשותי עבודה זו. (לדבריו, העבודה לא אושרה כי הוא לא התפנה לתקן ולהשלים את שנדרש על ידי האוניברסיטה),עמ' 19-12.

[11]. תכנית העבודה, תרפ"ט; השמה"ד – דרכו ומטרתו (לעיל, הע' 3).

[12]. Baden Powell, Scouting for Boys, London, 1919; צבי לם, שיטת החינוך של השומר הצעיר – סיפור התהוותה, יד יערי-ירושלים, תשנ"ח, (להלן: לם, שיטת החינוך), עמ' 75-68; ראובן כהנא, נעורים והקוד הבלתי פורמלי, תנועות הנוער במאה העשרים ומקורות הנעורים הפוסט-מודרניים, ירושלים, תשס"ז, עמ' 60-59; דנציג, השפעות פולניות, עמ' 19-12.

[13]. דיברות השמה"צ, 1917-1916: Poradnik dla Kierownikóv szomrowych ułozony Naczelną Rade Szomrową Wieden, 1917 )מורה דרך למדריכים השומרים, וינה, 1917). ניתוח ע"פ לם, שיטת החינוך, עמ' 74-69; דנציג, שם, עמ' 19-12. דיברות אלו תורגמו לעברית ונערכו בשינויים קלים ופורסמו בצירוף הסבר לכל דיבר: ספר השומרים, עמ' 16-14. רשימת הדיברות פורסמה על ידי משה זילברטל (עורך), החינוך השומרי, קובץ חינוכי של השמה"צ, 1938-1913, ורשה, תרצ"ט, עמ' 4 (תשע"ג, 2013, עמ' 29).

[14]. פנקסי, פנקס לשומרים ורעיהם, ורשה, 1918. לם ציין ש"זו אחת הגרסאות הראשונות של עשרת דיברות השומר", לם, שיטת החינוך, עמ' 44; יוסף שמיר (עורך), השומר הצעיר בפולין, 1950-1913, תל אביב, תשנ"א, עמ' 131. לדבריו, זה נוסח משנת 1915; דוד זית: "הנוסח המקורי של ה'דיברות', נתקבל לראשונה ב-1918, והיה במקורו תרגום דיברות הצופים הפולנים לעברית מליצית. הוא ביטא נאמנה את החינוך המסורתי המקדש את יראת אלוהים ומחנך לשמירה על נימוסי החברה האזרחית וציות לחוקי המדינה. 'דיברות השומר' תוקנו ונערכו מחדש ב-1928", דוד זית, האוטופיה השומרית – השומר הצעיר בפולין 1931-1921, שדה בוקר – יד יערי, 2002, עמ' 271; בראשית דרכה של השמה"צ נכלל בדיברותיה הדיבר: "השומר הוא נאמן לאלוהי ישראל, לארץ אבותיו ולעמו", שהוחלף בהמשך, אלי צור, "תנועות נוער יהודיות באירופה", ירמיהו יובל (עורך ראשי), זמן יהודי חדש – תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי, א, ירושלים, 2007, עמ' 308.

[15]. לם, שיטת החינוך, עמ' 77. משלהי המאה ה-י"ח ועד תום מלחמת העולם הראשונה, פולין הייתי מחולקת בין כמה מעצמות, גליציה, קרקוב ולבוב, הייתה תחת הממלכה האבסבורגית. פולין הקונגרסאית, ורשה, הייתה תחת ממלכת רוסיה. קרקוב הייתה הבירה העתיקה של פולין, הבירה עברה לוורשה בשלב מאוחר. בין שתי מלחמות העולם פעלה פולין כשהיא מחולקת לכמה נפות, בהן גליציה ומרכז פולין. לחלוקה זו היו השפעות מינהלתיות ותרבותיות ניכרות גם על הקהילות היהודיות ועל הארגונים היהודיים במרחב זה (ראה בהערה הבאה).

[16]. דיברות השמה"צ, 1928, התקבעו בוועידה עולמית של השמה"צ בה הוחלט על אוניפיקציה שלמה, נוסח אחיד ומחייב של עשרת הדיברות, השומר הצעיר – עִתון הבוגרים של הסתדרות 'השומר הצעיר', שנה שנייה, גיליון 10, ורשה, ו' בסיון תרפ"ח, 25.5.1928, עמ' 2, שם, יהודה גוטהלף, "להתחדשות דברותינו". (נראה שהכוונה לוועידה העולמית בדאנציג, ספטמבר 1927, דוד זית, עמ' 239); החינוך השומרי, שם, עמ' 30; יוסף שמיר, (לעיל, הע' 14), עמ' 130; לם, שיטת החינוך, עמ' 78.

[17]. מכאן ואילך הסבר יג העיקרים של השמה"ד על פי תכנית העבודה, תרפ"ט, עמ' 10-4, אלא אם צוין אחרת.

[18]. לם, שיטת החינוך, עמ' 70; דנציג: "לשלוט גם בשפה הנלעגת, בז'רגון", שמשקפת את הנפש הגלותית, שם, עמ' 13. ז'רגון הוא הכינוי לעגני ליידיש, ונראה שאינו במקור הדיברות; ספר השומרים, עמ' 14; השמה"ד – דרכו ומטרתו (לעיל, הע' 3).

[19]. שמחה בונים פלדמן, עת לחשוב, הוצאת השמה"ד, ורשה, תרצ"ו, עמ' 38-36; "יידיש – פולנית", בן יעקב, השמה"ד, עמ' 204-203; "השפה העברית", שם, עמ' 278-276.

[20]. מִשנה, מסכת אבות, א' י; בבלי, כתובות, נט ע"א; אבות דרבי נתן, יא, ועוד. רבנות כאן פירושה שררה, שלטון.

[21]. כיבוש הארץ משמעו כאן לא צבאי אלא יישובי, כיבוש מידי השממה, כדברי הרמב"ן לפסוק: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" – בראשית, א' כח; נחמה ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, ירושלים, תשל"ג, עמ' 6-5.

[22]. בין שני החברים שעמדו בראש השמה"ד בפולין בשנות ה-30, משה קרונה ושלום טרללר (קרניאל), הייתה מחלוקת רעיונית סוערת. ייתכן שהחזרת עיקר זה למקומו המקורי נעשתה בהשפעת שלום טרללר שהחליף את קרונה בראשות השמה"ד, עם עליית קרונה ארצה, שבט תרצ"ח, ינואר 1938; "מחלוקות, התמודדויות ועימותים – ורשה – קרקוב", בן יעקב, השמה"ד, עמ' 446-445.

[23]. שולוייס, הוועידה הראשונה של השמה"ד, קרקוב, ניסן תרצ"א, הד השומר הדתי, א, ר"ח סיוון תרצ"א, עמ' 4.

[24]. בבלי, ברכות, לה ע"ב. דיון בסוגיה זו ובערך העבודה-המלאכה, יוחנן בן יעקב (ליקט וערך), תורה-ועבודה – לקט מקורות ומאמרים, תנועת בני עקיבא בישראל ההנהלה הארצית, מהדורה שנייה, מורחבת, כפר עציון, כסלו תשמ"ג; כמה מראשי התנועה הבוגרת, המזרחי, מתחו ביקורת חריפה על רעיון זה. לדוגמה, נשיא המזרחי בארץ ישראל, הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון: "הם ביקשו עבודה, לעבוד מן הבוקר עד הערב בזיעת אפם ולהנות מעמל ידיים ויגיע כפיים … רציתי בכל זאת כי יעמידו את הדגש החזק על התורה ולא על העבודה", פישמן (מימון), "תולדות המזרחי והתפתחותו", ספר המזרחי, עמ' רלו-רלז; "הערפל חותר תחת היסודות", (לעיל, הע' 1).

[25]. לם, שיטת החינוך, עמ' 78-77; צבי לם, תנועות הנוער הציוניות במבט לאחור, גבעת חביבה, 1991, עמ' 41-33. (להלן, בדיבר הבא, תביעה בדיברות השמה"צ המוקדמות לעבודה פרודוקטיבית על אדמת ארץ ישראל).

[26]. לם, שיטת החינוך, עמ' 70; ספר השומרים, עמ' 4. המשפט האחרון, הזמנה לפעולה בגלות, הושמט בדברי ההסבר בספר השומרים, ונותרה שם רק אפשרות אחת – עלייה לארץ ישראל!; השמה"ד – דרכו ומטרתו (לעיל, הע' 3), עמ' 5-4.

[27]. יוסף שמיר, (לעיל, הע' 14), עמ' 43-42; לם סבר שההכרעה לחייב הגשמה בקיבוץ בארץ, נפלה אחרי אימוץ עשרת הדיברות, 1928, שיטת החינוך, עמ' 77.

[28]. אברהם כהנא (אבר"ך), השומר הדתי, ר"ח סיוון תרצ"א, עמ' 6; החלטות הוועידה השנייה של השמה"ד, קרקוב, תשרי תרצ"ה, אהלנו, מרחשוון תרצ"ה, עמ' 16-15; "הגשמה עצמית", בן יעקב, השמה"ד, עמ' 276-272; " חזון הכנסת והתביעה להגשמתו – עלייה לארץ ישראל וירושתה", שם, עמ' 372-368.

[29]. לם, שיטת החינוך, עמ' 72. לדעתי, השמטת הנשים בדברי ההסבר של השמה"ד אינה פגיעה בהן. "הִשווה הכתוב אִשה לאיש לכל דינין שבתורה" (בבלי, בבא קמא, טו ע"א(. לא כאן המקום לדון בסוגיה חשובה זו.

[30]. בבלי, שבת, קיז, ע"ב; בבא מציעא, לא ע"א; הרב אליעזר מלמד, "צער בעלי חיים", פניני הלכה, כשרות א.

[31]. לם, שיטת החינוך, עמ' 73-72.

[32]. דברים, כ' יט; בבלי, שבת, קכט ע"א; רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם, ז ט; ספר החינוך, מצווה תקכ"ט. 

[33]. בראשית, ט' א-ד; נחמה ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, "על כל חיית הארץ", ירושלים, תשל"ג, עמ' 56-53.

[34]. ספר השומרים, עמ' 15. אחיעזר ואחיסמך, שמות אישים במקרא – אחיעזר, נשיא לבני דן, במדבר, א' יב; ב', כה; י' כה. אחיסמך – אביו של אהליאב, שמות, ל"א ו; ל"ה לד; ל"ח כג. המשמעות – אח שהוא האל, עוזר וסומך, נחמיה אלוני, "אחיעזר; אחיסמך", מ"ד קאסוטו (עורך ראשי), אנציקלופדיה מקראית, א, ירושלים, 1955, עמ' 221-220. צירוף זה מצוי בכתבים תורניים וציוניים, לא ראיתי לו מקור קדום; דנציג, השפעות פולניות, עמ' 15. גם לדעת לם הדיבר השומרי משקף התרוצצות בין שתי גישות: הידמות לסביבה הלא יהודית, והבלטת הייחוד של התרבות היהודית, לה השמה"צ נאמן, לם, שיטת החינוך, עמ' 71.

[35]. דנציג, השפעות פולניות, עמ' 14; לם, שיטת החינוך, עמ' 72.

[36]. "מהפכנות – מרדנות – שמרנות; בין מסורת לחידוש", בן יעקב, השמה"ד בפולין, עמ' 289-282; "הפרדוקס של תנועת נוער דתית", שם, עמ' 27-26.

[37]. בבלי, קידושין, מב ע"ב; רמב"ם, הלכות מלכים, ג' ה"ט; "דברי הרב ודברי התלמיד", אנציקלופדיה תלמודית, כרך ז; "אין שליח לדבר עבירה", שם, כרך א; יחס הנהגת השמה"ד לרבנים ולפסיקותיהם היה מורכב מאד, "החינוך הדתי / האתגר החינוכי הדתי", בן יעקב, השמה"ד, בעיקר עמ' 255-254, ועוד.

[38]. ב-1921 פִרסם דוד שמעוני (שמעונוביץ) שיר שכבש את השמה"צ: "אל תשמע בני אל מוסר אב / ולתורת אֵם אל אוזן תט / כי מוסר אב הוא קו לקו …  הקשיבה, איש, לשיר הבן … / סוּרה מן הדרך הלך בה האב", דוד פרישמאן (עורך), התקופה, כרך ז, ורשה, תר"פ, עמ' 411; אל על, עיתון השומרים, קן השמה"צ בוורשה, 1922; הנ"ל, שירים, כרך א, תל אביב, תשי"ד, עמ' שעב; לם, תנועות הנוער הציוניות (לעיל, הע' 25), עמ' 72.

[39]. דנציג, השפעות פולניות, עמ' 16.

[40]. רמב"ם, הלכות פסולי מקודשין, י"ג, ב-ג.

[41]. לם, השיטה החינוכית, עמ' 74; דנציג, השפעות פולניות, עמ' 18.

[42]. ספר השומרים, עמ' 16; דנציג, השפעות פולניות, עמ' 18.

[43]. חלק זה בהסבר נקט בדרכו של הלל הזקן, שפירש את הפסוק החיובי: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", ויקרא, י"ט יח, על דרך השלילה: "דעלך סני – לחברך לא תעביד", (מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך) בבלי, שבת, לא ע"א.

[44]. מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת יתרו, מסכתא דעמלק פרשה ב. כמה פירושים הוצעו לביטוי "דין אמת לאמיתה", הגאון מווילנה סבר שהדיינים צריכים להיות בקיאים בהוויות העולם כדי שלא ידונו דין מרומה, אבן שלמה, משלי, ו' ד; רבי יהושע וולק כץ: על הדיין לפסוק לפי המקום והזמן ולפעמים עליו לפסוק לפנים משורת הדין. וכשאינו עושה כן, אף שהוא דין אמת, אינו אמת לאמיתו, דרישה (על הטור, בית יוסף ודרכי משה), חושן משפט, א, ב.

[45]. הרב דן האוזר, "ליקוטי מוהר"ן, תורה קטו – האמת לאמיתה", אתר ישיבת הר עציון, https://www.etzion.org.il ,

  בית מדרש וירטואלי, WWW.VBM.ETZION.ORG.IL .

[46]. דנציג, השפעות פולניות, עמ' 13; לם, שיטת החינוך, עמ' 69.

[47]. שלום טרללר (קרניאל), תפילה, יומן גאולה, 27.11.1934, כ' בכסלו תרצ"ה, תרגום, שאול רז וראובן אבינעם; השמה"ד – דרכו ומטרתו (לעיל, הע' 3), עמ' 6; "היחס לטבע והקרבה אליו", בן יעקב, השמה"ד, עמ' 299-296, וכן שם, הע' 975.

[48]. דנציג, השפעות פולניות, עמ' 11, 15.

[49]. אדם שמיטברג, ספר הצופיות, ורשה, תרצ"א, 1931; א' שפירא, "ביער …", צבי זהר (עורך), אפקים – במה לעניני החנוך, הוועד המרכזי של הסתדרות תרבות בפולניה, שנה א', ורשה, מאי 1932, עמ' 37. נראה שהקוראים טקסט זה בעת פרסומו זיהו את מקורותיו, להלן הפנייה לכמה מהם: "כַּבֵּד את היער" – "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות, כ' יא; דברים, ה' טו); "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" (משלי, ג' ט). "שָמֹר את קדושת היער מֵחַלְלָה" – "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (דברים, ה' יא); "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות, ל"א יד). "אין אֹמר ואין דברים – יְסַפְרוּ כְּבוֹד הבריאה. בלי נשמע קולם – יְתַנוּ פלאי היצירה" – "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת. אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (תהלים, י"ט ב-ד). "היער – לו דומיה תְהִלָה … בנאות דשא, על מי מנוחות" – "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן" (תהלים, ס"ה ב); "בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי" (תהלים, כ"ג ב). יש בפסקה עוד הקבלות למקורותינו הקדומים.

[50]. סקירה כללית וראשונית, בצלאל לנדוי, "טבע ואמונה בחסידות", מחניים – מסכת לחיילי צה"ל לחודש שבט, ס"ה (שבט ה'תשכ"ב), עמ' 71-61; רועי הורן (עורך), הבעל שם טוב : האיש שבא מן היער : קריאות חדשות בתורתו ובדמותו של מחולל החסידות, תל אביב, 2017.

[51]. גוטסדינר (עובדיה), הרצאות על הִחנוך של הצופה הדתי, ההנהגה העליונה של הסתדרויות בני עקיבא והשמה"ד בפולין, לבוב, תרצ"ב, 1932, עמ' 4; בן יעקב, השמה"ד, נספח 2 – פרסומים, עמ' 472.

[52]. לם, שיטת החינוך, עמ' 73; דנציג, השפעות פולניות, עמ' 17-16; ספר השומרים, עמ' 16-15.

[53]. "בל תשחית", דברים כ', יט-כ. איסור השחתת עץ במצור. חז"ל אסרו כל השחתה שלא לצורך ראוי, בבלי, שבת, קכט, ע"א.

[54]. "חניכי התנועה בסביבתם הטבעית – הבית והמשפחה", בן יעקב, השמה"ד, עמ' 96-94; עיקר ו, לעיל.

[55]. בטבלה הצבתי מול עיקר זה את הדיבר התשיעי בגירסת 1928: "השומר הוא בעל רצון ומשלים את עצמו השלמה רוחנית וגופנית". אלו נושאים שונים כמעט ללא חפיפה.

[56]. לם, שיטת החינוך, עמ' 74; דנציג, השפעות פולניות, עמ' 17.

[57]. בבלי, שבת, לא ע"א; מנחות, צט ע"ב; רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, ב, א; שולחן ערוך, יורה דעה, רמ"ו, ועוד.

[58]. "החינוך המיני", בן יעקב, השמה"ד, עמ' 92-91.

[59]. "השומר הדתי – השומר הצעיר", בן יעקב, השמה"ד, עמ' 45-41.

[60]. ישעיהו ברנשטיין, "בני עקיבא, על צורת הארגון ומהותו", נתיבה, שנה ז, חוב' א (פ"ח), ג בתשרי תרצ"ב, עמ' 54.

[61]. ישעיהו ברנשטיין, "עיקר וטפל בעבודתנו", נתיבה, שנה ח, גל' ז-ט (קטו-קיז), א' בניסן תרצ"ג, עמ' 370-369.

[62]. לם, שיטת החינוך, עמ' 76, 78, 80; ביטוי למקום המשמעותי שתפסו ותופסים עד היום עשרת הדיברות של השמה"צ בתנועה הוא ספר שראה אור לאחרונה ודן בעשרת הדיברות במבט חינוכי עדכני וממעט להתייחס לעבר התנועתי העשיר, ישראל רינג, מי ראה מי שמע – דיברות השומר עיון מחודש, יד יערי, גבעת חביבה, 2023. זו מהדורה חדשה ומורחבת שערך רותם בר ישראל, הספר המקורי ראה אור בשנת 1979.

[63]. תנועת גורדוניה אישרה יג מידות ב-1928. בני עקיבא בגליציה המזרחית, פרסמה יג עיקרים ב-1931. קצרה יריעה זו מלפרט אותם ולדון בהם ובהקבלות המעניינות לדיברות הצופה, השמה"צ ול-יג העיקרים של השמה"ד.