מדוע היטלר בחר בנו מכל העמים

בס"ד, "יום הקדיש", י' בטבת תשע"ט, 12.2018

1   "אתה בחרתנו מכל העמים"

משפט אייכמן, תשכ"א-תשכ"ב, חשף בפני בני דורי את אימת השואה יותר מכל אירוע ציבורי אחר. צמודים היינו, תלמידי בי"ס תיכון, לשידור עדויות שנשמעו במשפט בירושלים. מאותם ימים לא חדלתי לנסות להבין את הבלתי נתפס שהתחולל על אדמת אירופה: מדוע היטלר "בחר בנו מכל העמים"? מדוע נהפכה עלינו לכאורה על פיה הברכה: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו"? כשירו של אלתרמן – "אתה בחרתנו מכל העמים … להרג מול כִּסא כבודך…".[1] הסברים שונים לאנטישמיות ולנאציות; שנאת המיעוט, איבה לשונה, העושר, העוני ועוד כיוצא באלה,[2] נראים בעיניי דלים, אין בהם מענה לעוצמה, לאימה, לרשע המוחלט, לאֹבדן תהומי של צלם אלוהים, לטוטאליות של "הפתרון הסופי".

האדמו"ר מפיאסצ'נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, נשאר עם חסידיו בגיטו ורשה והמשיך לשאת דברי תורה בפניהם. בערב שבת, י"ח בכסלו תש"ג (27.11.1942), רשם הגהה בשולי דרשה שנשא בגיטו בחנוכה תש"ב: "רק כהצרות שהיו עד שלהי תש"ב היו כבר, אבל כהצרות משונות ומיתות רעות ומשונות שחידשו הרוצחים המשונים עלינו בית ישראל משלהי תש"ב, לפי ידיעתי בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל, לא היה כמותם".[3] האדמו"ר, שחווה את השואה על בשרו הכיר בייחודה, היא הייתה שונה מכל שהיה לפנים.ייחוד זה הוכר על ידי חוקרים ומלומדים. פרופ' יהודה באואר, מבכירי חוקרי השואה:

המייחד את שואת יהדות אירופה הוא המוטיבציה שהייתה לרוצחים … מוטיבציה ייחודית, "השאלה היהודית" נראתה לנאצים כדרך יחידה להציל את האנושות מחורבנה. הם חשבו את היהודים לגורם שטני בהיסטוריה … מאחרי כל האויבים האלה עומד אויב אחד, היהודי; יהודים נרצחו משום שהיוו סיוט עבור הנאצים.[4]

מה פשר הסיוט? – האמנם רק כלפי הנאצים היינו סיוט, שמא יש כאן יסוד עמוק ומהותי יותר החורג מעבר לשואה?

רמז ראשון שמשך את תשומת הלב שלי מצאתי במאמר של העיתונאי, יהושע א' גלבוע:

אילו לא נגמרה ההתמודדות בין הנאצים לבין העם היהודי בטרגדיה כזאת בשבילנו – ודאי רשאים היינו להיות גאים על המקום שיועד לנו באותה התמודדות. גאווה על שאנו, היהודים, כקולקטיב לאומי, על מורשתו ההיסטורית, אמנם נצטיירנו בפני הנאצים כקוטב הנגדי שלו. אכן, עצם קיומנו היה להיטלר ולחסידיו כקריאת תגר נגד בהמיות אנושית.[5]

פסקה זו פותחת צוהר למסע אל שאלת הבחירה. התמונה מתבהרת מתוך עיון בספרון כיס, שכתב אחד מבכירי המפלגה הנאצית, מקורבו ואיש אמונו של היטלר, שקיים אתו שיחות נפש בשנים 1934-1932. כאשר הבין את "חזונו" נמלט לשוויץ ומשם לארה"ב, בה פרסם שני ספרים שחשפו את עולמו של היטלר. בספרו, שיחות עם היטלר,[6] ציטט הרמן ראושנינג את היטלר:

אנו עומדים על סף מהפיכה כבירה במושגי המוסר ובתפיסתו הרוחנית של האדם … אנו באים לקצה דרך התוהו של האנושיות … לוחות-סיני איבדו את ערכם, המצפון – אך המצאה יהודית הנהו, כמוהו כברית מילה, להטיל מום באדם (שם, עמ' 193) … חייב אדם לרחוש אי אימון כלפי הרוח והמצפון ולתת אמון באינסטינקטים שלו (שם, עמ' 194) … ההשגחה ייעדה אותי להיות משחררה הגדול ביותר של האנושיות, אני משחרר את האנשים מכבלי הרוח … מן העינויים הנאלחים והמשפילים של חִיזיון שווא הנקרא מצפון ומוסר, ומן התביעות לחירות ולעצמאות אישית … כנגד העיקר הנוצרי בדבר הערך האין-סופי של נפש הפרט באדם ובדבר האחריות האישית שלה, אני מעמיד בצלילות דעת קרה את העיקר הגואל בדבר אפסותו וחוסר ערכו של הפרט … תיקון על ידי החיים והפעולה של המחוקק והמנהיג החדש המשחרר את המון המאמינים מעול ההכרעה החופשית (שם, עמ' 195).[7]

בהמשך מתאר ראושנינג אסיפות בהן נדונו:

היסודות להכרה אלוהית חדשה ולתרבות חדשה הממשמשת ובאה. האנושיות … עומדת על סף יום חדש … שיבה למושגים של קדמות הימים, של ימי בראשית לאנושיות, יכולה להועיל לנו בשחר היום הבוקע (שם, עמ' 198-197).[8]

היטלר העמיד יסודות ברורים, הוא חתר לחולל מהפיכה עולמית: "מהפכה זו תהיה היפוכה הגמור של המהפכה הצרפתית הגדולה ושום אלוה יהודי לא יציל את הדמוקרטיה מפניה … אני אדאג לכך" (שם, עמ' 202); הוא התכוון להחליף את "תֹכנת ההפעלה" האנושית המוכרת לנו משחר בריאתו של אדם הראשון, ומגולמת במושג "צלם אלוהים".[9] לסלק מהצופן האנושי את רגשי המצפון, המוסר, את השאיפה לחירות ולעצמאות, ולהחליפן בצייתנות מכנית, עיוורת. לשון אחר, להפוך את בני האדם לרובוטים, כאשר הוא, המנהיג, אוחז בשַלָט ומפעיל אותם כרצונו; היטלר ביקש למחוק את העיקרון: "המאבד נפש אחת מן העולם כאילו איבד עולם מלא" (משנה, סנהדרין), ולהציב תחתיו עיקרון חלופי – אפסות האדם וחוסר ערכו של הפרט. הוא זיהה נכונה שהעולם הנוצרי – אנגלים, צרפתים, רוסים, אמריקאים – בסופו של דבר ישתפו עִמו פעולה מרצונם, לא כך היהודים. האנטישמיות הייתה יסוד מהותי, חוליה מרכזית בהשקפת עולמו של היטלר, קובע ראשונינג:

היהודי הוא סמל הרע בעיניו, הוא העלה אותו למדרגת שליט העומד בראש העולם המתנגד לו. הוא עשה את היהודי למיתוס … ישראל, העם ההיסטורי של אלוהי הרוח, מוכרח ממילא לרחוש בלבו איבה עמוקה כתהום אל העם הגרמני – עם הבחירה החדש, העובד את אלוהי הטבע … לא יוכל להיות שלום בין שני האלוהים האלה. מאחרי האנטישמיות של היטלר אתה מרגיש באמת מלחמת אֵלים … הנצרות השנואה הזאת – על האמונה המשיחית, תורת המוסר שלה, רגש המצפון ומושג החטא – כלום לא מן היהדות היא נובעת? (ראושנינג, שם, עמ' 202).

לדברי היטלר:

המלחמה על השלטון בעולם נערכת רק בינינו, בין שני המחנות האלה בלבד – מלחמת גרמנים ביהודים, כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת … [היהודי]מוסיף להיות אויבינו במלוא העולם (שם, עמ' 205).

היהודי הוא היפוכו הגמור של הגרמני מכל בחינה ובחינה ועִם זה הרי הוא קרוב אליו כל כך, כקרבת שני אחים זה לזה … ועִם זה שונים בהחלט. הרי כאן באמת קרב מכריע על גורלו של העולם (ראושנינג, שם, עמ' 206).

לא ייתכנו בעולם שני עמים נבחרים. אנחנו הננו עם האלוהים … שני עולמות עומדים זה מול זה! איש האלוהים ואיש השטן! היהודי הוא יריב האנושי, אויב האנושי, היהודי הוא בריאת אל אחר, אין זאת כי צמח משורש אחר של גזע האדם. הארי והיהודי – אם אעמיד אותם זה מול זה ואקרא לאחד 'אדם' עלי לקרוא לאחר בשם אחר. הרי הם רחוקים זה מזה כרחוק החיה מן האדם … היהודי … רחוק הנהו מן החיה … ברייה זרה לטבע ורחוקה מן הטבע" (שם, עמ' 210-209).

כך תואר היהודי בעלון הס"ס:

אויבו המושבע של האדם השולט בעולם הוא האדם עצמו, התת-אדם – אותו ייצור הנראה כאילו מבחינה ביולוגית אין הוא שונה מבני מינו, הטבע העניק לו ידיים, רגליים ומעין מוח, עם עיניים ופה – אף-על-פי-כן הוא שונה לחלוטין. ייצור מבעית שאינו אלא חיקוי של ייצור אנושי, עם פנים אנושיים כביכול אך בשכלו וברוחו נחות מכל חיה. בתוך ייצור זה משתוללת סערה אכזרית של תאוות פראיות ושלוחות רסן; יצר הרסנות שאין לו שם, התשוקות הפרימיטיביות ביותר, הרִשעוּת הגלויה ביותר … תת-אדם מעולם לא העניק שלום, מעולם לא נתן מנוח … כדי לקיים את עצמו הוא זקוק לרפש, הוא זקוק לשאוֹל (שטן), אך לא לשמש. העולם התחתון של תת-בני-אדם מצא את מנהיגו: היהודי הנצחי!.[10]

עולם ללא יהודים

בפתח ספרו, עולם ללא יהודים, מציע פרופ' אלון קונפינו, ניתוח של אירועי ה"קריסטאל נאכט" (ליל הבדולח) – 9-10.11.1938, ט"ז בחשוון תרצ"ט, ויחד אתם גם את פשר הלהט הנאצי לשרוף את התנ"ך ולהרוס את בתי כנסת בגרמניה. לדעתו, הגזענות הביולוגית אין בכוחה לבאר התנהגות זו:

גזע ודת … התמזגו זה בזה בליל הבדולח, מאחר שבשריפת התנ"ך הסגירו הגרמנים את עניינם האובססיבי בשורשים העתיקים ובסמכות המוסרית שתפיסת הגזע בלבד אינה יכולה לפרש … לגזענות הנאצית, מעבר להיבט הביולוגי היה רכיב דתי חזק".[11]

המכון לחקר ההשפעה היהודית ועקירתה מחיי הכנסייה הגרמנית פִּרסם 'ברית חדשה' "מטוהרת" מן היהדות תחת הכותרת בשורת האל … הברית הישנה סולקה כמובן מן הביבליה (עולם ללא יהודים, עמ' 249).

מה בתנ"ך כה הטריד את הנאצים?

הם ייחסו ליהודים כוח כביר והרגישו שיהודים מחזיקים במפתח לזהוּת ולאימפריה הגרמנית (שם, עמ' 35). עניינו של החזון האפוקליפטי של הנאצים … היה המצאתו של סיפור בריאה חדש, שתבע שורשים היסטוריים חדשים. עבור הגרמנים בשנות ה-30 התנ"ך ייצג, בין היתר, מסורת ועבר יהודיים ונוצריים. בשריפת התנ"ך הם ביטאו דימויים של זמן היסטורי ושורשים (שם, עמ' 46).

שריפת התורה הייתה הפגנה נוראת הוד של עליונות על היהודים. הפגנה כה חזקה, ברוטלית ונפשעת שבאמצעותה כאילו אמרו הנאצים ליהודים ולאירופאים אחרים כי הם … העם הנבחר. מעשה החילול היה גם פעולה של ניכוס של סמכות התנ"ך ומעין התגברות על חטא קדמון של מקורות – כלומר חטא יהדותם של מקורות הנצרות … הנאצים העבירו בפעולותיהם את המסר שגזע אדונים חדש מחליף את העם הנבחר הישן (שם, עמ' 176).

"בשריפת בתי הכנסת וספרי התורה, הרייך השלישי ניסה לא רק לשנות היסטוריה בת מאות שנים של גרמנים ויהודים, אלא גם לשנות את התפקיד שממלאים היהודים בציוויליזציה הנוצרית" (שם, עמ' 180). בתי הכנסת עוררו תחושה של מסורת והיסטוריה, ובאמצעות הריסתם עמדו הנאצים על כך שהקשר בין העבר הגרמני לעבר היהודי חייב להיגדע כדי לשחרר את ההיסטוריה הלאומית הגרמנית (שם, עמ' 161).

שעה שבית הכנסת הועלה באש בעיר הולדתי, אנחנו היהודים נעצרנו והוכרחנו להתבונן בבית כנסת הבוער ולצפות באנשי ה-ס"ס משחקים כדורגל בספר תורה. אז ניגש אלינו איש ס"ס ואמר: "אחרי הכל אנחנו חזקים יותר מהאלוהים שלכם" (שם, עמ' 167).

היטלר בנה לעצמו דמות-על שהתקבעה בתודעת המוני הגרמנים: אוסקר רוזנפלד, משכיל וינאי: "טרגדיה זאת … הוא משהו בלתי נתפס, מתנגש ביקום. תופעת טבע כמו בריאת העולם. הבריאה תצטרך להתחיל מחדש, מבראשית". רעיון מעשה הבריאה צף ועלה בקרב מנהיגים וחיילים גרמנים (שם, עמ' 277-276). "היום אני מאמין שאני פועל בהלימה לרצונו של בורא עולם הכל יכול … בהגיני על עצמי מפני היהודי אני נלחם למען מעשה האל" (שם, עמ' 56-55). ביום שני, 30 בינואר 1939, היטלר נטל לעצמו סמכות כמו-דתית בכך שהסביר את העבר, קבע את ההווה והתווה את מהלך העתיד" (שם, עמ' 213). ביום 11 לדצמבר 1941, נאם היטלר ברייכסטאג:

אם ההשגחה העליונה אינה רוצה לפתור את העם הגרמני מן המאבק הזה, כי אז אסיר תודה אני לה על שהפקידה בידי את הנהגת העימות ההיסטורי הזה, שעיצב במידה מכרעת לא רק את תולדות גרמניה אלא אף את עתידה של אירופה, ואפילו של העולם כולו, ב-500 או ב-1000 השנים הבאות … מלחמה שההשגחה העליונה מעורבת בה (שם עמ' 269).

הכרזתו הנ"ל של היטלר: "לוחות סיני אִבדו את ערכם", ממקדת היטב את "חזונו" – עקירת עשר הדברות מהעולם – מנפש האדם.[12] המושגים בהם השתמש הם דתיים, אלוהים נוכח שם, הם שאובים מהנצרות עליה חונך. היטלר ביקש לחולל ברייה חדשה שתחליף את הנרטיב העולה מחומש בראשית וכל שהשתלשל ממנו בעולם.[13] ניכר שהיה מודע לעובדה שיסודות נוצריים אלו מקורם ביהדות, שֵם א-לוקים מרחף עליהם. בשיחותיו עם ראושנינג, דרש היטלר להשמיט את קרקע מתחת רגלי הכנסיות. לדבריו:

"יחפרו הכמרים בעצם ידיהם קבר לעצמם. בידינו יסגירו את 'השם יתברך' שלהם… יחליפו את הצלב שלהם בצלב הקרס שלנו … עלינו להוכיח להם מי ומי כאן האדון … מאין באה הרוח… נמחה את ציפוי הלכה נוצרית ונגיע לאמונה האמיתית שלנו… נוכל להחריב את הנצרות… להפיץ את אמונתנו".[14]

מהניתוח של קונפינו ומדברי ראושנינג עולה תמונה ברורה: יחס הנאצים והיטלר בראשם ליהודים אינו מבוסס רק על תפיסה גזענית מדעית, שנובעת מהשקפת עולם גזענית ביולוגית. היטלר רקח אידיאולוגיה שמשלבת גזענות יחד עם השקפת עולם דתית. הדגש הנאצי לא היה רק על רצח היהודים, אלא לא פחות מכך על הרס היהדות ועל עקירתה מהעולם. כאמור לעיל, הוא היה מודע לכך שהיהדות, על שורשיה ההיסטוריים ותפיסותיה המוסריות והערכיות המגולמות בתנ"ך, הייתה רכיב מרכזי בעולם הנוצרי ממנו שאבה הנצרות את שורשיה.

2   האדם – האל

באחת משיחותיהם הרבות רשם ראושנינג סיפור ששמע מהיטלר:

כהן קתולי ורב יהודי נאלצים לנקות מחראה במחנה ריכוז,[15] עומדים הם שקועים בצואה עד ירכיהם והמשגיח עליהם, איש ס"ס, מעליב בהם ושואל: איה אלוהיהם?[16] – הכהן הקתולי עונה: אין אנו יודעים … מי אשר יבקש אותו – ימצאנו. הרב משיב: האלוקים הוא כאן, גם כאן נמצא הא-לוקים.

עתה מתערב ראושנינג בדברים ושואל את עצמו:

אבל איה האלוהים אשר אליו יפנה היטלר לעיתים קרובות בנאומיו, בקראו לו: 'ההשגחה העליונה' ו'הכל-יכול'? – האלוהים הוא האדם היפה, האדם-האל, אשר פסלו עומד ב'מצודת האורדן' שלו (מוסד חינוך מנהיגים נאציים) האלוהים הוא היטלר בעצמו! (שם, עמ' 210).

הבריאה טרם הסתיימה, האדם עומד בנקודת מפנה, מין האדם הישן מתנוון ולעינינו קם אדם חדש – "אדם-אל", "האדם יהפוך לאלוהים". הנציונאל-סוציאליזם הוא למעלה מדת, זה רצון לבריאה חדשה של האדם. "האדם החדש כבר בתוכנו – הוא ישנו. ראיתי את האדם החדש" – הכריז היטלר בהתלהבות (שם, עמ' 214-213).

נראה לי שכאן מציע לנו ראושנינג מפתח להבנת השואה. היטלר לא היה ראשון שראה עצמו אל ומתוך כך הציב את היהודים כאויב מוחלט שדינם השמדה טוטאלית. קדם לו המן הרשע שהטיל עלינו גזירת: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר, ג יד). רש"י בעקבות חז"ל, מפרש: "המן … עשה עצמו אלוה".[17] שיא העבודה הזרה על פי התורה הוא אדם שעושה עצמו אֵל. עלינו לבחון את שנעשה בשואה מנקודת ראות זו, ולברר האם תפיסה זו עומדת בשורש המעשים של היטלר והנאצים ומפרשת אותם.[18] בהקשר זה נבדוק כמה שאלות: האם רעיונות אלו נותרו חתומים במוחו הקודח של היטלר או שהונחלו מעבר לו? האם האמין היטלר בכך ופעל ליישום הכרתו זו? כיצד הגיבו יהודים בזמן השואה להשקפה הנאצית, עד כמה הם היו מודעים לה ועד כמה הבינו אותה? ולבסוף, מי מול מי התייצבו כאן במערכה האדירה, במלחמת אלים זו?

3   "התורה" מונחלת ומחלחלת

טקסי פולחן – מעמד הר סיני

עצרות-עם המוניות של המפלגה הנאצית, בשעות בין הערביים, עוצבו על פי תכנון מדוקדק, ששִווה להן מעמד של טקסי פולחן אדירי ממדים: המוני חיילים ניצבים במסדר צבאי; המון עם ביציעים, צופים ומאזינים; מערכות הגברה אימתניות; זרקורים רבי עוצמה האירו את השמים ויצרו הילה זוהרת על ראש המנהיג, שניצב על גבי במה אדירה – מזבח, מאחוריו צלב קרס ענק. התפאורה הקנתה להמוני הנוכחים תחושה שאלוהים דובר אליהם. אלה הציבו את היטלר בתודעה הציבורית כבעל מעמד אלוהי.[19]

מלחמת קיום

הרצח ההמוני החל בעקבות מבצע ברברוסה – פלישת צבא גרמניה לשטחי ברה"מ (22.6.1941). בשלב זה נורו יהודים אל בורות רצח שנכרו בסמיכות למקום מגוריהם. עוצבות מבצע (איינצזגרופן) עסקו בריכוז היהודים, הוצאתם ליערות ורציחתם בירי על פי הבורות. חיילים גרמנים, אנשי הס"ס, משטרת הסדר, משמר הגבול ועוד, עסקו ברצח. הם כתבו מכתבים מהחזית למשפחותיהם ולחברותיהם. איש הס"ס, אוברשטורמפיהרר קארל קרטשמר ((Kretschmer, שירת באיינזצגרופן C, ביחידה 4A, כתב ב-27.9.1942, מרוסיה:

לזוסקה היקרה … אני במצב רוח עגום מאד. אני צריך לצאת מזה. מראה המתים, בכללם נשים וילדים, אינו מעודד במיוחד. אבל אנחנו נלחמים מלחמה על קיום עמנו או חדלונו … המלחמה היא מלחמה יהודית … שמרי על הילדים … עלינו להיראות קשוחים אחרת נפסיד את המערכה. אין מקום לחמלה מכל סוג. אתם, הנשים בעורף, לא תוכלו לצפות לחמלה אם האויב יצא וידו על העליונה, מסיבה זו אנו עושים ניקוי יסודי … הרוסים הם בעלי נכונות, פשוטים וצייתניים. כבר אין כאן יהודים בכלל.[20]

מכתב של חייל גרמני, 5 באוקטובר 1941:

הייתי שם בעצם לפני כמה ימים בהרג ההמוני הגדול. למול מטען המשאית הראשונה ידי רעדה כשיריתי אבל מתרגלים לכך. במטען המשאית העשירי כבר כיוונתי בשקט ויריתי לעבר נשים, ילדים ותינוקות רבים. זכרתי שגם לי יש שני תינוקות בבית, שהקהל הזה היה מטפל בהם באותו אופן בדיוק, אם לא פי עשרה גרוע יותר … תינוקות עפו לאוויר בקשתות גדולות וחיסלנו אותם כבר באוויר לפני שנפלו לבור … הדברים שאמר היטלר בתחילת המלחמה מתגשמים (עולם ללא יהודים, עמ' 258).

חייל נוסף כתב ב-1942: "האתגר הגדול הוא לחסל את היהדות הנצחית … היהודים אשמים בכל. זהו קרב חירום שיש לנהל עד תום. רק אז ימצא העולם את השלום הנצחי שלו" (עולם ללא יהודים, עמ' 274). סבתות וסבים, תינוקות וילדים, גברים ונשים, עלמות ועלמים, ניצבים מולו עירומים ומושפלים, הוא יורה בהם למוות בשל "האיום הקיומי" שהם מהווים על גרמניה, שהכניעה כמעט את כל אירופה.

סרן ויליאם הויזנפלד, קתולי מאמין ומורה כפרי, קצין גרמני בוורמאכט שירת בתפקיד מנהלתי בצבא הכיבוש הגרמני בוורשה והותיר אחריו מכתבים ויומן אישי. נפל בשבי הרוסי ומת במחנה שבויים רוסי. ביומנו, מימי שירותו בוורשה, כתב:

1 בספטמבר 1942 – מדוע הייתה מלחמה זו צריכה להתרחש? משום שהאנושות הייתה צריכה לראות לאן מוביל אותה חוסר האמונה באל… הבולשוביקים יכלו לפעול כפי שפעלו משום שהם הפנו עורף לאלוהים ולתורה הנוצרית. עתה עושה הנאציונאל-סוציאליזם אותו הדבר… הצעירים גדלים ללא אלוהים… אין יותר דִברות נגד גנבה, הרג או שקר… ההתנכרות הזו לדִברות האלוהים מובילה לכל שאר ביטויי החמדנות… שנאה, רמאות, מתירנות מינית… אלוהים מרשה לכל זה להתרחש, מאפשר לכוחות האלה לשלוט ולכל-כך הרבה אנשים חפים מפשע להיכחד, כדי להראות למין האנושי כי בלעדיו אנו רק חיוֹת במאבק, המאמינות כי עלינו להשמיד זו את זו.[21]

ויליאם הויזנפלד, קארל קרטשמר ורבים כמוהם, מעידים כי "החזון" ההיטלראי חלחל לתודעתם של החיילים בצבא הגרמני. הויזנפלד חש שעשר הדברות סולקו מהמציאות, המלחמה מתנהלת בעולם שהאל כביכול הודח ממנה. קרטשמר מודע שרצח משפחות יהודיים, מהווה מרכיב מכריע במאבק הקיומי של גרמניה, של הרייך השלישי. אנשי צבא אלו הפנימו את רוח המפקד.

3   היטלר מיישם את "אלוהותו"

לפחות שלושה מהלכים שנקט היטלר, יש בהם כדי לאשש את תפיסתו העצמית: "עשה עצמו אלוה" (חז"ל) – "האלוהים הוא היטלר בעצמו" (ראושנינג):

"המתת חסד" – אותונאסיה

מאז עלה היטלר לשלטון בגרמניה חתר להקים "עם אדונים", שופע בריאות, הניחן בעליונות גופנית ורוחנית. זאת ציפו הנאצים להשיג על ידי הרחקה מהירה של בעלי פגמים, מומים, חולים וחלשים מהחברה. סילוק זה בוצע ללא בסיס חוקי, לפי הוראה אישית של היטלר לרופאים. ב-14.6.1933 (יום המהפכה הצרפתית), נחקק חוק העיקור והוחל בעיקור המוני בכפייה של גרמנים שלא היו ראויים, על פי הנאצים, להעמיד צאצאים. עד פרוץ המלחמה עוקרו כ-400,000 גרמנים. ביום פרוץ המלחמה, 1.9.1939, חתם היטלר על השלב נוסף, רצח גורמים א-סוציאליים וחסוכי מרפא. תחילה נרצחו ילדים גרמנים ובהמשך גם מבוגרים, חייהם של כ-275,000 גרמנים קופדו במבצע T4. שישה "מכונים" תִפקדו כבתי חולים, בפועל היו מחנות רצח, שבוצע בזריקות ובעיקר בגז ציקלון B (!). בגרמניה התעוררה מחאה ציבורית ונשמעו דברי ביקורת על "המתות החסד", עקב כך הורה היטלר בקיץ 1941 להפסיק את המבצע. בפועל נמשך הרצח עד תום המלחמה. מבצעי רצח הגרמנים ב-T4, שהתנסו וצברו מיומנות ברצח בגז, הועברו להקים ולתפעל מתקני הרצח במחנות מבצע ריינהרד (בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה ומיידנק). ד"ר נירה פלדמן מציעה לראות במבצע אוטונסיה, את ה-START UP של "הפתרון הסופי".[22]

מעיינות החיים

מבצע מעיינות החיים Der Lebensborn)) הוא תמונת ראי משלימה את מבצע אותונאסיה. במסגרתו נועדו להיוולד מיליוני תינוקות ארים טהורים, מזיווג אנשי ס"ס עם נשים גרמניות צעירות וחטובות, טהורות גזע ובעלות רקע הולם. הס"ס הקים "חוות הרבעה" אליהן הובאו נערות צעירות אלו על מנת להעניק לפיהרר ילד בלונדי, כחול עיניים וטהור גזע. היטלר אמר כי את השבחת הגזע יש ללמוד ממגדלי בהמות. האבות, אנשי ס"ס, כונו פרי הרבעה. (מועמד לס"ס ומועמדת להינשא לאיש הס"ס נדרשו להוכיח את מוצאם הארי, אילן יוחסין נקי מדם יהודי או סלאווי משנת 1750 ושאינו בעלי מום. אלה נבדקו על ידי לשכת הגזע של הס"ס). רבות מהנערות הגרמניות עשו זאת מתוך התלהבות שבקדושה, למען הפיהרר. אגודת "מעיינות החיים", שנוסדה על ידי ההנהגה הנאצית ב-1936, העניקה לצעירות שנכנסו בעידודה להריון שלא במסגרת נישואין, מחוץ לחוק – הגנה ומסתור, מעון, מחסה וטיפול באֵם ובילד, משפחות מאמצות לילדים הרכים ועוד. מבצע מעיינות החיים הופעל גם בנורבגיה, בהולנד, בדנמרק ועוד. עיקר הפעילות התנהלה בשנים 1944-1940, בהן נולדו בגרמניה ובנורבגיה כ-16,000 תינוקות, רבים מהם לא הגשימו את הציפיות – חוקי התורשה לא הוכפפו לנאציזם. האִמהות הצעירות ראו בכך כישלון אדיר, חוו אכזבה מרה ומשפילה. רבים מהילדים נותרו חסרי זהות, נשכחו ונזנחו. בצד הולדה טבעית, תוכננה הפריה מלאכותית נרחבת של נשים צעירות ומתאימות. במקביל, החלו הנאצים באיתור ובחטיפת ילדים בעלי מראה ארי במזרח אירופה, בעיקר בפולין. הם טופלו על ידי מעיינות החיים ועברו גרמניזציה כפויה. חלקם אומצו במשפחות גרמניות חשוכות ילדים ואחרים גודלו במעונות. מיעוטם הוחזר לפולין אחרי התבוסה.[23]

מרחב מחייה

מרחב מחייה (Lebensraum) היה עיקרון יסוד במדיניותו של היטלר לצד הפתרון הסופי. הטריטוריות האדירות שממזרח לגרמניה מהוות מרחב מחיה טבעי של עם האדונים הגרמני. הנאצים ראו ביהודים וברוסיה הסובייטית את אויביהם המרים והמסוכנים ביותר ובהתאם לכך נגזר דינם: היהודים לכליה, הסלאווים – חלקם להריגה ורובם לעבדוּת ולהשפלה, ניוון וגסיסה. הטריטוריות במזרח הבטיחו לנאצים מרחב התפשטות ומשאבי טבע חיוניים המצויים שם בשפע. העמים הסלאווים השוכנים בו הינם, על פי הגזענות הנאצית, נחותים, עם עבדים (SLAVE = עבד), "לא ראויים מבחינה גזעית". היטלר סבר כי די לסלאווים ללמוד עד כיתה הרביעית ויש לעצור את הריבוי הטבעי בקרבם.[24] האינטליגנציה שלהם נועדה להיכחד. המשלוח הראשון של אסירים לאושוויץ היה של 700 אנשי אינטליגנציה פולנים מטרנוב שבפולין, ביניהם גם כמה יהודים.

בשיחה עם ראושנינג אמר היטלר:

למה לא אקח לי את הזכות לסלק מיליונים של בני גזע נמוך המתרבים כרמשים! ואין אני אומר להשמידם, אלא שאכבול באורח שיטתי את הרבייה הטבעית הגדולה שלהם… אפריד למשך שנים את הגברים מעל הנשים… יש אמצעים רבים להביא גזע בלתי רצוי לידי גסיסה ולבצע את הדבר באורח שיטתי וללא כאב, באופן יחסי, ועל כל פנים ללא שפיכות דמים רבה… לא יחשבו לנו לחטא אם נמחק את עשרים המיליונים… הגיעה סוף סוף השעה לקבל על עצמנו את ההגנה על החזקים מפני נחותי הדרגה… אחת התעודות [היעדים] החשובות ביותר של הפוליטיקה הגרמנית בכל הדורות תהא למנוע בכל האמצעים את הגידול הנוסף של העמים הסלאווים.[25]

הניסויים הרפואיים שבצעו רופאים נאצים בבני אדם באופן כפוי נועדו לקידום המטרות האידיאולוגיות של המשטר הנאצי. יוזף מנגלה ערך באושוויץ-בירקנאו ניסויים לשינוי צבע העיניים של אסירים יהודיים, וכן בחן "רפואית" תאומים יהודיים מאסירי המחנה. אלה נועדו לאתר דרכים להולדה מתוכננת של תאומים, לצורך הגברת הילודה הארית הטהורה ולהעמדת צאצאים ארים כחולי עיניים. ניסויים רבים בוצעו בנשים וגם בגברים ובילדים יהודיים במטרה לבחון דרכי עיקור יעילות של המוני הסלאווים, כדי לבלום את הריבוי הטבעי שלהם ולפנות לגרמנים את מרחב המחיה הטבעי להתפשטות במזרח.[26]

מי שמורה על המתת חסד של המוני בני עמו החפים מכל פשע, רק משום שנולדו עם פגם בגופם או בנפשם; מי שמצווה על ארגון מפעל הולדה המוני של מיליוני בני הדמות האידיאלית בעיניו, ומי שהוגה ומתכנן עיקור מיליוני בני אדם שאינם ראויים להתרבות אלא לעבדוּת ולגסיסה – מעיד כי הוא תופס את עצמו כאֵל. אלה המאמינים בו ופועלים בשליחותו שותפים לאמונה כי לפניהם ניצב אֵל ולא אדם. דבריו של היטלר לידידו ראשונינג חלחלו לשורות הצבא, המשטרה והס"ס. מעשיו של היטלר מלמדים כי ייחס לעצמו מעמד אלוהי-אלילי וכך התייחסו אליו בני עמו ובראשם חברי המפלגה הנאצית ואנשי הס"ס.

המלחמה שניהל היטלר במסגרת מלחמת העולם השנייה, הייתה מאבק איתנים בין הקב"ה בורא העולם לבין היטלר שמשים עצמו אֵל. מנקודת מבטו של היטלר, רצח היהודים וכיליונם נועד לסלק את הכוח המניע לגילוי נוכחות אלוהים בעולם. במלחמת איתנים זו עם ישראל היווה את חגורת המגן, השכפ"צ, נגד פגיעה באלוהי ישראל. מיליוני היהודים קורבנות השואה, נפלו בקרב האדיר ביותר בתולדות האנושות על נוכחות הקב"ה בעולמנו. בגאווה מאופקת, מהולה ביגון אין קץ, מותר לנו לומר כי אלוהי ישראל ועמו נִצחו בקרב בו הובסה האלילות, העבודה הזרה.

4   תגובה יהודית לאלילות ההיטלראית

עיון בדברי יהודים בעיצומה של השואה מלמד שהיו מי שהבינו את מהות המאבק אליו הוטלו בעל כורחם.[27] האדמו"ר מפיאסצ'נה, דרש בפני חסידיו בגטו ורשה. בשבת פרשת מטות תש"ב (11.7.1942), זמן קצר לפני השילוחים ההמוניים של יהודי ורשה לטרבלינקה, דרש:

אפילו לדרוש דרשות מן הצרות אי אפשר בשעת שבירת הלב ודִכאות הרוח… במה נקומם את עצמנו מעט על כל פנים משמועות איומות המפרקות את עצמותינו והממסות את לבבנו, בזה שאין אנו לבדנו בצרותינו רק [= אלא] גם הוא יתברך כביכול סובל עמנו "עמו אנכי בצרה"… ישנן צרות שאנו סובלים בעד עצמנו, על חטאינו… וישנן צרות שאנו רק עמו כביכול סובלים, צרות של קידוש השם. "אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קודשך", שהם הרוגים כביכול למענו ולמען קידוש שמו יתברך. "הושע-נא סובלת סבלך" שישראל גם סובל את סבלו ועיקר הייסורים הם למענו ובשבילו, בייסורים כאלה אנו יותר גדולים ויותר מתרוממים, ממילא יותר יכולים מעט להתחזק… ובמה נדע אם הצרות הן בעד חטאינו בלבד, או הן כדי לקדש את שמו יתברך? – בזה אם המענים והשונאים אותנו לבד, או עיקר שנאתם להתורה ועל ידי זה גם מענים אותנו.[28]

אין לחפש את פשר האימה בחטאי ישראל! קובע האדמו"ר, חיצי הנאצים מכוונים ישירות לשמים, לקב"ה. רצח היהודים מיועד לפגוע בנוכחות הקב"ה בעולם. מעמד זה מעניק לנו היהודים, לקרבנות, מעט נוחם וחיזוק שכן הם-אנו ניצבים כחומה בצורה בקְרב איתנים. על פי דרשה זו יש טעם ופשר למותם למען שמו יתברך ומכאן מקור לנחמה.

בשנת תרצ"ב, 1932, העלה האדמו"ר מפיאסצ'נה רעיון זה בספרו, חובת התלמידים:

כל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם. שנאת ישראל ושנאת הכביכול [הקב"ה]– אחת היא. וכל הייסורים וצרות ישראל כולם להסתיר את אורו, חס ושלום, הן. וכל איש העובד יותר לגלות את אור ה' יותר מרודף ומעונה.[29]

ערב פורים, אדר תש"ב (פברואר 1942), פורסם בוורשה עיתון מחתרת של אגודת ישראל: "אַ-קול אין דער מדבר" (קול במדבר), שנכתב כנראה על ידי הרב אלכסנדר זושא פרידמן הי"ד. לכאורה הכותב עוסק בעמלק ובהמן בן המדתא, למעשה כוונתו לעמלק הנוכחי – הנאצים, אותם הוא מציב כניגוד גמור של היהודים, זו מול זו ניצבות שתי הישויות בקרב איתנים:

עמלק שם לו את השמדת היהודים למטרה… להשמיד בבת אחת את האומה… להכחיד את היהדות… דעתו אינה כל כך ליהודים כמו ליהדות, להשקפה היהודית, לתפיסת העולם היהודית לתחושת היושר היהודית, לרגש היהודי לצדק, ליחס היהודי למך ולמקופח, לסלידת הנפש היהודית משפיכות דמים ומחמס… כל אלה ניגודים גמורים הם לעמלקיות… עמלק והמן אינם מתכוונים כל כך אל היהודים כאל עם, כמו ליהודים כעם א-לוקי… מופנית מלחמתם בעיקר נגד אלוקי ישראל… לא ישרה בעיניהם תורתו המרבה לדבר על אהבה אפילו לנוכרי, על קריאת שלום אפילו לאויב ועל איסור להשחית עץ… רצונו להשמיד את עם ישראל הדוגל באמונה שלימה באלוקי ישראל".[30]

חיים אהרן קפלן, פעיל ציוני, איש חינוך וסופר, כתב בוורשה ביומנו, י"ב בחשוון תש"א (13.11.1940):

מלחמת הנאצים ביהדות היא מלחמה אידיאולוגית, הנאציזם רוצה לעקור מן העולם את היהדות העולמית… היהדות במהותה הרוחנית היא סתירה גמורה לרוח הנאציזם. התרבות האירופאית מבוססת בכל מיניה השונים על יסודות היהדות… בין שני יריבים אלה אין מקום לפשרה. עד כה הייתה היהדות השלטת בעולם מעתה והלאה – הנאציזם יירש את מקומה.[31]

היהודים באירופה לא נחשפו לכתבי היטלר, לשיחותיו עם ראשונינג, הם זיהו נכונה ובמדויק את המתרחש סביבם ועִמם. הרב ד"ר יצחק ברייער (ברויאר) ניסח את מהות המאבק במאמר שפִרסם סמוך לאחר מלחמת העולם השנייה:

תחילת המלחמה העולמית הייתה בשנת 1939. תחילת "המלחמה היהודית" הייתה בשנת 1933, כאשר השתלטו הנאצים על גרמניה הכריזו באופן רשמי מלחמה בעם ישראל… בכל יהודי העולם… גרמניה נלחמת בעם ישראל ומכירה דווקא על ידי כך במקומו של עם ישראל בהיסטוריה. מלחמה מוזרה… לא צבא נגד צבא, לא כוח נגד כוח וזרוע נגד זרוע. אלא עצמה נגד צדק, חמס נגד משפט. ריבונות עריצית בעקביותה נגד חזון היסוד של האנושיות: בן-אדם בצלם אלוקים.

אף פעם במשך כל ההיסטוריה לא נתבלט אופיו האנושי של עם ישראל בבהירות כה גדולה כמו במלחמה זו. גורלו של עם ישראל בעולם וגורלו של הצדק ושל חזון האנושיות עצמה וגם גורלו, כביכול, של קודשא בריך הוא בעולמו – אחד הוא. מעולם לא נתרומם עם ישראל בהיסטוריה עד כדי כך, אמנם שילם בעד זה מחיר נורא. בטביעת עיין נפלאה הכירה הנאציות כי אויבה האיום ביותר בעולם הוא עם ישראל, עם התורה. אין מקום בעולם אחד לנאציות וליהדות, אחד משניהם צריך בהכרח לרדת, זה כבודו של עם ישראל. כי הנאציות היא המרד הקיצוני בד' ברוך הוא ובמשיחו… היא כופרת בכל תוקף באחדות האנושיות… מלחמת הנאציות בעם ישראל, היא מלחמת הסיטרא אחרא בקדושא בריך הוא".^[32]

רעיון דומה העלה העיתונאי עזריאל קרליבך: "עליך הורגנו כל היום", תש"ב, 1942:

כולנו יודעים ומרגישים בכל נימי נפשנו – הרוגים אלה לא במיתתם קדושים נהיו אלא בחייהם קדושים היו. עיירות אלו שנחרבו עמדו על רמה מוסרית ששום עם הנתון בתנאים דומים לא היה מגיע אליה ולא הגיע… הם לא הרגו אותם מפני שהיו חלשים מהם אלא מפני שהיו טובים מהם. לא הרסו את הגטאות מפני שהפיצו חידקי טיפוס ומגפות אלא מפני שגם בצפיפותם הפיצו קרני אור וחיידקי קדושה שהטמאים לא יכלו לעמוד בפניהם … הם התעללו ביונקים אִלמים מפני שכבר ממבטו של ילד יהודי בן יומו מבריקה תביעת הצדק ומסנוורת עיני רשעים. הם התפרצו לעליות הקיר, מקום שם ישבו תינוקות של בית רבן ועסקו בתורה בקול חנוק, מפני שכל עוד קול זה נשמע בעולם אין השטן יכול לישון במנוחה. הם חיללו את כתבי הקודש מפני שמהאותיות המתות בוקע הקטרוג, הלגלוג, הבוז לכל ישותם "עליך הורגנו כל היום".[33]

היטלר תפס עצמו כאֵל ופעל כמי שיש בידו העוצמות, הסמכויות והכוחות המיוחסים לאֵל. הוא זיהה נכונה שתפיסה אלילית זו והגשמתה תיתקל באויב אחד, מר ונחרץ – היהודים, היהדות. הם הנושאים את נוכחותו של אלוהים בהיסטוריה. היטלר בחר בעם היהודי כיעד עליון: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", מתוך הבנה נכונה כי אנו נושאים את שמו של הקב"ה בעולם. תורת ישראל היא מקור העוצמה, הטורבינה האדירה המשגרת אנרגיות תמידיות לקיומם ולהנחלתם של ערכי הנצח האנושיים המגולמים בעשר הדִברות. היטלר הבין והפְנים את העובדה שיהודים – זקנים וזקנות, גברים ונשים, נערים ונערות, ילדים ותינוקות; כפופים, דחויים, סחופי גלות הנושאים בתווי פניהם דורות של אימה וייסורים – הם האויב האמיתי והיחיד עלי אדמות מול תהומות הרשע ומפלצתיות האדם. כל עוד לא ימוגר אחרון היהודים, ייוותר ניצוץ מערכי התרבות, האנושיות, יתנהל מאבק נואש נגד אדם המשים עצמו אֵל. לכן הוא "בחר בנו מכל העמים"! גלבוע מצא בכך קורטוב גאווה, האדמו"ר מפיאסצ'נה מצא בכך שבריר נחמה ועידוד.  הרב ברוייאר ועזריאל קרליבך, שכתבו בארץ, חזרו וחידדו את קביעתו של יהושע א' גלבוע (לעיל הערה 5), באשר למקומו ולתפקידו של עם ישראל בעולם. יעוד שנחשף במלוא עוצמתו בשואה. התייצבותו של עם ישראל, על מיליוני בניו ובנותיו, מול הרשע ההיטלראי, מציב אותנו כקוטב הנגדי לרוע המוחלט.

"וייוותר יעקב לבדו"

היכן היו אומות העולם הנאורות, בנות התרבות וההשכלה, בשעה איומה זו ליהודים ולאנושות? – עם ישראל ניצב לבד במערכה אף אומה ולשון לא נחלצה להגנתנו, להצלת האנושות מהאלילות. עם פיצוח מערכת הקשר המוצפנת של הגרמנים, אניגמה, יורטו על ידי המודיעין הבריטי אין ספור דיווחים נאציים על רצח יהודים בבורות הירי, ביערות, בערבות מזרח אירופה. פקידי המודיעין סימנו חומר זה כבלתי רלוונטי, אינו ראוי להתייחסות ולא להעברה לדרגים הבכירים בצבא. באביב 1944 ברחו מאושוויץ-בירקנאו שני יהודים, דיווח מפורט שלהם על המחנה הועבר לבעלות הברית ולמנהיגות היהודית בארה"ב. מאפריל 1944 בוצעו 2,700 גיחות הפצצה של מטוסי חייל האוויר של בנות הברית מעל אושוויץ-בירקנאו. עשרות יעדים גרמניים סביב המחנה הופצצו באותן גיחות, שבע פצצות נפלו בטעות בשטח בירקנאו. המחנה צולם מהאוויר, בצילומים ניתן לזהות בבירור את הרכבות, הביתנים, מתקני הרצח ואסירים הולכים אל המוות.[34] באותם חודשים שולחו לאושוויץ 600,000 יהודי הונגריה ורובם נרצחו. המידע היה מונח על שולחנם של ממשלות ארה"ב ובריטניה. הם סרבו להורות על הפצצת מתקני הרצח, מסילות הברזל המובילות אל המחנה והתחמקו מפניות חוזרות ונשנות של יהודי ארה"ב.[35] אף אם הפְצצה זו לא הייתה גודעת את ההשמדה ההמונית, כפי שסבורים חלק מהחוקרים, לפחות הייתה מעכבת, מצילה מעטים, ובעיקר משגרת אות עידוד ותקווה, הזדהות והערכה לאסירים הנמקים במחנה – כפי שאמרה לנו מרים עקביא, אסירת אושוויץ ששרדה והעידה בפנינו בסיור במחנה בירקנאו: תחושת הבדידות, הנטישה אל מול מטוסי ארה"ב אותם ראינו היטב טסים מעלינו, הייתה איומה.

הרב ד"ר ברייער (ברויאר):

"ויוותר יעקב לבדו" – בשנת 1933 פרצה מלחמת גרמניה הנאצית בעם ישראל… חבר הלאומים שתק, כל המעצמות הדמוקרטיות שתקו … בפרוץ "המלחמה היהודית" לא מצא עם ישראל בכל העולם אף בעל ברית אחד, כשהתנפלה גרמניה על עם ישראל התנפלה על הצדק והמשפט … גם הצדק והמשפט לא מצאו אף בעל ברית אחד… אין לעם ישראל בעל ברית אחר כי אם ה'. ואין לה' בעל ברית אחר בהיסטוריה כי אם עם ישראל… אין לאסון היהודי באירופה דוגמה בכל המטה-היסטוריה היהודית והכללית… כפירה שטנית וגלויה בצדק ובמשפט ובצלם אלוקים שבאדם, בתכנית הבריאה ובבורא עצמו… עם הכופר בריבונות עומד בדד בהיסטוריה (מלחמת הנאציות בעם ישראל, לעיל הערה 32).

צירוף שני רכיבים אלו: א) השיגעון של היטלר לעשות עצמו אֵל והזיהוי המדויק של היהודים כאויבים מרים לתפיסה זו. ב) עם ישראל ניצב לבדו – "עם לבדד ישכון" במערכה על בלימת האלילות החדשה – מעניקים לשואה משמעות העמוקה. מכאן מסר ליהודים בכל הדורות שאחרי מלחמת העולם השנייה: הייעוד העיקרי שלנו כעם וכפרטים הוא להילחם נגד גילויים של עבודה זרה, לטפח את הערכים המוסריים המגולמים בתורת ישראל, אותם הנחיל עם ישראל לעולם כולו. למענם "הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה" (תהלים, מד כג). זו מהותה של הבחירה שנחשפה במלוא עוצמתה האכזרית באימי השואה.

נערה יהודייה מבית מתבולל שהסתתרה בעליית גג באמסטרדם, נתפסה והובלה להשמדה, חשה באינטואיציה אישית מדהימה את מהות הבחירה בנו ואת משמעותה עבורנו, וכך כתבה ביומנה:

מי העמיד את היהודים מחוץ למחנה כל העמים? אלוהים, הוא אשר עשה אותנו כך, ואלוהים הוא אשר ירימנו מן התהום ויגאלנו. אם נישא בכל הסבל הזה ובכל זאת יהיו יהודים בעולם, יבוא יום ויהודים לא יהיו עוד נידונים לכליה אלא מופת לעולם. מי יודע, אולי תהיה זאת אמונתנו אשר תורה לנו את הטוב לעולם ולכל העמים, ולשם כך, לשם כך בלבד, עלינו לסבול. לעולם לא נוכל להיות הולנדים בלבד, או אנגלים בלבד, או בני עם אחר. תמיד נהיה מלבד זאת גם יהודים, ורוצים אנו להיות יהודים.[36]

עיקרי מאמר זה פורסמו במאמרי "מלחמת אלים", כתב העת סגולה, (עורכת) שרה ג'ו בן צבי, גיליון 12, אייר תשע"א, מאי 2011, עמ' 61-54.

---

[1]. "מכל העמים", הטור השביעי, א, 1948 (פורסם לראשונה: הארץ, רגעים, 27 בנובמבר 1942).

[2]. סיכום ההסברים ראה גם; שנאת ישראל ואנטישמיות, יוסי גולדשטיין, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1, תשמ"ה.

[3]. אש קודש, דרשות האדמו"ר מפיאסצ'נה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, בגיטו ורשה, ת"ש-תש"ב, ירושלים, תש"ך, עמ' קל"ט (להלן: אש קודש). סמוך לחנוכה תש"ב (12.1941) החל הרצח בחלמנו. בקיץ אותה שנה החל גירוש יהודי ורשה לטרבלינקה. ראו עוד: האדמו"ר מסלונים, הרב נח שלום ברזובסקי, "על ההשמדה והחורבן", קונטרס ההרוגה עליך, ירושלים, תשס"ה.

[4]. יהודה באואר, "השואה – המיוחד והאוניברסאלי", "חינוך לתרבות בחברה רב-תרבותית", (עורכת) מ' ברלב, ירושלים, תשס"א, 2000, עמ' 168-159; נאום בבונדסטאג, בון, גרמניה, יום הזיכרון הבין לאומי לשואה, 27 בינואר 1998; "שורש" 2, ניסן תשמ"ג, 3.1983, עמ' 34; יהודה באואר, הרצאה בכנס לציון יום הזיכרון הבין לאומי לשואה, משואה, 2008.

[5]. "החוצפה היהודית", מעריב, יום השואה תשל"ה, 1975; דוד בן גוריון, ועידת הפועלים, 1934: "הפועלים בהנהלה", ממעמד לעם, תשט"ו, 1955, עמ' 475.

[6]. תורגם לעברית וראה אור בארץ, טבת תש"א, ינואר 1941, ספריית רימון, מסדה – מוסד ביאליק (להלן, ראושנינג); ההיסטוריון, פרופ' צבי בכרך, שורד השואה וחוקר השואה, ציין: "בנוגע למהימנותו של ראושנינג … קיבלתי את דעתו של החוקר הבריטי טרבור רופר, הרואה בדברי ראושנינג מקור אמין", צבי בכרך, גזענות בשירות הפוליטיקה, ירושלים, תשמ"ה, עמ' 10-9, הערה מס' 1. במאמר זה אנסה לבסס את הטענה שתפיסתו של היטלר את עצמו ואת המאבק ביהודים, כפי שהיא עולה מספרון זה, משקפת נאמנה את המציאות. זאת, גם אם נקבל את עמדתה המערערים על מהימנותו של ראושנינג בספר זה.

[7]. "המגמה לבטל את ההכרעה האישית הועמקה כדי לחשל את האדם הנורדי החדש". צבי בכרך, הוא מבסס את דבריו בין השאר על פקודת יום של הימלר לס"ס: "לא ייתכן שהיחיד ישאל אי פעם מדוע נִתנה פקודה. לא. יש לציית ללא דיבורים, ללא התרסה, ללא התנגדות פנימית. עליכם לציית ללא הרהור, ללא היסוס, בלב שלם … גם לפקודות הדוחות ביותר"; רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ, ציין בהיותו בכלא, אחרי המלחמה, כי כולם היו מאומנים לציית לפקודות ללא ערעור. השאלה האם היהודים היו אשמים או לא, כלל לא עלתה במחשבתו.

[8]. ג'ורג' שטיינר, בחן בספרו, אראטה – מאזן של חיים, 1997, 2001, את טענתו של היטלר בדבר היהודי ממציא המצפון, ומבסס אותה היסטורית, החל מעשר הדברות ועד מרקס, בעז ניומן, נאציזם, תשס"ז, 2007; משה פראגר עמד על מגמה נאצית זו: "המרידה הנאצית בהיסטוריה", חורבן ישראל באירופה, תש"ח, עמ' 36-28 (להלן: חורבן ישראל).

[9]. פרופ' ישראל גוטמן: "הגזענים נטלו מהאדם את מעמדו כיצור הנברא בצלם, בכיר ונבחר בחסד האל עלי אדמות", "קידוש השם וקידוש החיים", ילקוט מורשת, כד, חשוון תשל"ח, אוקטובר 1977, עמ' 7; הנאצים זיהו את היהודי כמי שהביא לעולם את הציווי המונותיאיסטי, הרציונאליות, הקפיטליזם, הדמוקרטיה, הסוציאליזם והקומוניזם, לקידום השליטה היהודית בעולם (שם, עמ' 12).

[10]. נורמן כהן, הכשר לרצח עם, תל אביב, 1972, עמ' 163.

[11]. אלון קונפינו, עולם ללא יהודים, תשע"ז, עמ' 21.

[12]. לא מכבר פורסם, שהיטלר הושיב קבוצת תיאולוגיים נאציים לגבש כתבי דת חלופיים וחיברה לבקשתו ספר תפילות, תנ"ך ותחליף לעשר הדברות ובו 12 דברות. ב-1941 חולקו בגרמניה 100,000 ספרי "תנ"ך משוכתב, תחת השם "גרמנים עם אלוהים". עותק יחיד אותר לא מכבר בהמבורג, כל השאר נשרפו על ידי הכנסייה.

[13]. הנאציזם התבסס על הדרוויניזם החברתי, המעמיד תמונת עולם בראשיתית הסותרת את תיאור הבריאה בחומש בראשית: היררכיה גזעית והצדקת מלחמת הקיום, מול שוויון ערך האדם באשר הוא; פרופ' שמואל הוגו ברגמן: "איזו פילוסופיה סללה את הדרך לנאציזם? … הפילוסופיה של המאה ה-י"ט, אשר לימדה … לראות את האדם כמין זואולוגי והשתדלה לבטל את התהום הרובצת בין האדם והחיה … האדם נעשה אדם על ידי כך שניתק את עצמו מסדרי הטבע הביולוגיים באמצעות חֵירותו המוסרית … אופן החשיבה שראה את האדם כחיה בין חיות, אִפשר את הרעיון המטורף של 'גידול' גזע עליון ושל השמדת גזעים נמוכים כביכול … אם האנושות רוצה להציל את עצמה מן הרוח המטורפת הזאת, חייבת היא לכבד את האדם כאדם, כפרט המחונן בחֵרות מוסרית, שמתוכה קיימים בו כוחות לאפשרויות פעולה אין-סופיות", מובא על ידי יריב בן אהרון, שורשי היניקה, הצד השני של הקיבוץ, אפעל, 1984, ע"מ 9.

[14]. ראושנינג, עמ' 52-47; אלפרד רוזנברג, האידיאולוג של הנאציזם, הכריז על שלילת האמונה הנוצרית וקרא "להשליך את הצלב". ניטשה, שתורתו שמשה בסיס להשקפה הנאצית, טען כי הנצרות היא "נקמתו של היהודי", פיתיון שזרק העם היהודי לעולם, חורבן ישראל, עמ' 35-32.

[15]. הנאצים הקימו מחנות ריכוז בגרמניה עם עלותם לשלטון, ב-1933.

.[16] "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם" (תהלים קטו ב; סדר תחנון בתפילת שחרית, ימים ב, ה).

[17]. "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן" (אסתר, ג' ב); "עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לִבו וכל מי שהיה משתחווה להמן היה משתחווה לעבודה זרה" (אסתר רבה ז ו); "המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה" (בבלי, מגילה י ע"ב; פרקי דרבי אליעזר נ); בשיעור שכתבתי: "ונהפוך הוא – עיני את בוכה או צוחקת" (https://yavin.co.il/?p=916) הצבעתי על קווי דמיון וזיקה בין מגילת אסתר לבין אימי השואה.

[18]. אם נמצא התאמה בין מעלליו של היטלר לבין תפיסה עצמית זו, נוכל להציע שגם אם מערערים על אמינותו של ראושנינג, הטענה היסודית שעולה מספרו מוכחת כנכונה.

[19]. יהודה באואר, הרצאה בכנס לציון יום הזיכרון הבין לאומי לשואה, משואה, 2008.

[20]. "Those were the days":‎ the Holocaust through the eyes of the perpetrators and bystanders; by Ernst Klee, Willi Dressen and Volker Riess; translated by Deborah Burnstone; with a foreword by Lord Dacre of Glanton, London:‪ Hamish Hamilton,‎ 1991

[21]. ולדיסלב שפילמן, הפסנתרן, 2001, עמ' 177-173. הויזנפלד מוּכר מהסרט "הפסנתרן", הוא הקצין הגרמני שסייע לפסנתרן היהודי שפילמן לשרוד בימיה האחרונים של המלחמה בוורשה.

[22]. הנס היינריך וילהלם, אותונאסיה, אנציקלופדיה של השואה, (עורך ראשי), ישראל גוטמן, תש"ן, כרך א', עמ' 58-57; רוברט ג' ליפטון, אימי הקט, רופאים נאצים, שם, כרך ה' עמ' 1154-1150; יצחק ארד, מבצע ריינהארד, תל אביב, תשמ"ח, עמ' 20-17; תום שגב, חיילי הרשע, 166-163; ג'ורג' ל' מוסה, לקראת הפתרון הסופי, או"פ, תשמ"ט, עמ' 182 ואילך, ועוד; נירה פלדמן, הרצאה ביום עיון בבית ברל, 1.2.2017, https://www.youtube.com/watch?v=cO0dRh_20bQ.

[23]. מרק הלל, ילדי הס.ס, ירושלים, תשל"ט, 1978 (להלן: ילדי הס"ס).

[24]. דוד בנקיר, לבנסראום, אנציקלופדיה של השואה, כרך ג', עמ' 602-601; הנאצים, עמ' 19, 41, 49; מכתבו של הימלר מיום 15.8.1940, בתוך: ילדי הס.ס, עמ' 137.

[25]. ראושנינג, שיחות עם היטלר, עמ' 119-118.

[26]. נאוה כהן, ניסויים רפואיים, אנציקלופדיה של השואה, כרך ד', עמ' 832-817; ויוויאן ספיץ, רופאים מהגיהינום, 2008. (תודה לאמיר השכל על ההפניה לספר זה ועל הסיכום הנרחב שכתב בנושא).

[27]. אסתר פרבשטיין העלתה בספרה, בסתר רעם, ירושלים, תשס"ב (להלן: בסתר רעם), ובמאמרה: "אני רוצה להיות שייך ליעקב" (בשביל הזיכרון, יד ושם, סדרה חדשה, גיליון מס' 2, אדר תשס"ט, מרץ 2009, עמ' 25-18; להלן: "אני רוצה להיות שייך ליעקב"), נקודת מבט והתמודדות יהודית עם קריאת התגר הנאצית על אמונת ישראל, על המושג: "אתה בחרתנו מכל העמים". "הנאציזם נתפס איפוא … גם כהתגלמותה של תפיסה אידיאולוגית הלוחמת בייעוד היהודי להפיץ את המוסר בעולם" (שם, עמ' 22; תודה לאסתר פרבשטיין שהפנתה אותי למאמרה ולמקורות נוספים).

[28]. אש קודש, דרשות האדמו"ר מיפאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, ירושלים, תש"ך, עמ' קצא.

[29]. הרב קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצ'נה, ורשה, תרצ"ב, פרק שלישי, מהדורה חדשה, ועד חסידי פיסצנה, עמ' רמד.

[30]. דף מעיתון מחתרת "קול במדבר", גטו ורשה, אדר תש"ב, עיתונות המחתרת היהודית בוורשה, ירושלים, תשמ"ז-תשנ"ג, חלק ה, עמ' 223-221, ארכיון יד ושם, JN/3452; בסתר רעם, עמ' 37, 385-383; "אני רוצה להיות שייך ליעקב".

[31]. חיים אהרן קפלן, מגילת הייסורין, יומן גיטו ורשה, תל אביב, ירושלים, תשכ"ו, עמ' 174-173.

[32]. ברייער [ברויאר] יצחק, "כשלונה של התרבות האירופאית; ג, מלחמת הנאציות בעם ישראל", מוריה, ירושלים, תש"ה, עמ' 338-329; משה פראגר (עורך), לאור האמונה, אנטולוגיה של המחשבה הדתית, ניו יורק, תשי"ח, עמ' 338-329; ראו עוד: "המרידה הנאצית בהיסטוריה", משה פראגר, חורבן ישראל באירופה, עמ' 36-27; האדמו"ר מסלונים, הרב נח שלום ברזובסקי: "הורגש בעליל שעיקר מטרתו ושאיפתו להשתלט על העולם חותרת לתכלית אחת: להשמיד ולהכחיד את עם ישראל וזכרו. כאילו הייתה מפעפעת בתת-הכרתו ההרגשה כי כל עוד עם ישראל חי לא יתכונן ויעמוד איתן שלטון הרוע והטומאה שלו… עיקר מלחמתו הייתה מלחמת הטומאה נגד הקדושה", "על ההשמדה והחורבן", קונטרס ההרוגה עליך, ירושלים, תשס"ה, עמ' יא-יג.

[33]. עזריאל קרליבך, הצופה, כ"ג בכסלו תש"ג, 2.12.1942, עמ' 2; פורסם שוב, עזריאל קרליבך, ספר החורבן, (ללא ציון תאריך), עמ' 9-5.

[34]. לפני כמה שנים מסר הנשיא קרטר לראש אמ"ן, האלוף יהושע שגיא, את סרטי הצילום המקוריים. מומחי צה"ל ניתחו אותם. ראו פרסום פנימי של צה"ל; אושוויץ, מבט מעל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חיל האוויר, מחקר תצלומי אוויר, תשנ"ה.

[35]. דוד ס' וימן, "מדוע לא הופצצה אשוויץ", זמנים, 6, 1981, עמ' 93-82; הנ"ל, "מדוע אושוויץ לא הופצצה", נתיב, גיליון 3, תמוז-אב תשמ"ח, יולי 1988, עמ', 48-41;

[36]. אנה פרנק, יומנה של נערה, תל אביב, תשכ"א-1961, עמ' 173; אנה פרנק, יומן (הנוסח המלא בתרגום חדש, קלרה פרלשטיין), 2007, עמ' 248; פרופ' דינה פורת, הארץ, 3.9.2004