רשמי שנת שליחות בברית המועצות לשעבר

בס"ד, י"ג באייר תשנ"ו, 1 במאי 1996

אחד במאי בכיכר האדומה

שנת תשנ"ו, 1996-1995, עברה עלי בשליחות חינוכית מטעם הסוכנות היהודית בברית המועצות לשעבר. משרדי המשלחת המרכזית של הסוכנות היו במוסקבה, ומשם יצאנו לביקורי עבודה בכל המרחב העצום שהשמש אינה שוקעת בו לעולם. בבוקרו של יום האחד במאי בדרכי למשרד חלפתי סמוך לרחוב טברסקיה, אחד הרחובות הראשיים, המפוארים והיוקרתיים במוסקבה. שוטרים במדי חג, בחולצות לבנות, חסמו את צירי התנועה. ברחוב התנהלה תהלוכת המונים לציון היום החגיגי. הצטרפתי לצועדים הרבים כדי לחוות עמהם חוויית חג מוסקבאי. ספק מדין מי שנקלע ללוויה וחייב להצטרף למלווים את המת, ספק מדין מי שנקלע למלווי חתן וכלה ומצווה לשמחם. המון עם צעדו בתהלוכה ססגונית, חבורות קשישים לצד בני נוער צעירים, ילדים וילדות, משפחות וסתם עמך בני מוסקבה.

מזג אוויר אביבי, חמים ונעים שרר במוסקבה. חלונות הראווה סביב שפעו כל טוב, מזון, ביגוד, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, מצלמות, מחשבים ושאר מותרות המערב. הרחוב מקושט בשפע דגלים מתבדרים ברוח, דגלי רוסיה בצבעי אדום-כחול-לבן דגל מוסקבה האדום עליו מתנוסס הפרש השחור ומעט דגלים אדומים, מורשת הקומוניזם שחלף, או שמא רק נטל פסק זמן והוא עומד לשוב. בעוד חודש וחצי ייקרא ציבור זה לבחור את הנשיא הבא של רוסיה. המועמד המוביל בסקרים, נכון לעכשיו, הוא זוגנוב – ראש המפלגה הקומוניסטית שזכתה במספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות לדוּמה – הפרלמנט הרוסי.

אחר הצהרים יצאנו לסיור רגלי ברחבי העיר החוגגת. שני שליחים, קיבוצניקים, משוטטים בחוצות מוסקבה. החג הורגש היטב במרכז העיר, תורים עצומים השתרכו בפתחי חנויות מקדונלדס, הגנים והכיכרות מלאו אדם. הכיכר האדומה שלמרגלות הקרמלין – סמל מטיל אימה על תבל ומלואה, עד לפני כמה שנים – נראתה כטיילת הומה אדם, כמו מדרחוב בן יהודה בירושלים בעיתות עומס.

מבט ממוקד על פניהם של האנשים חושף אמת פנימית נחבאת מעבר לתפאורה. כמעט ולא ראיתי חיוך, בת צחוק, מבע אנשים שטוב להם, אנשים הנהנים מן החיים. הכמיהה לשוב אל הקומוניזם, במתכונת העבר, או במהדורה חדשה ומעודנת, יונקת במידה רבה מרמת החיים הירודה ומאיכות החיים הנמוכה. השפע והפאר ברחוב טברסקיה, אסור שיטעה אותנו, הוא חריג בנוף ורלוונטי לשכבה דקה של מתעשרים. תוחלת החיים הממוצעת ברוסיה היא 57 שנים לגברים ו-62 שנים לנשים. תמותת התינוקות עצומה ביחס לעולם המערבי. הלידות מעטות, אישה בהריון או זוג ועגלת תינוק ברחובות מוסקבה הם חיזיון נדיר. החיים מתאפיינים בתחושת חוסר יציבות, היעדר ביטחון בסיסי בעתיד. הדמוקרטיה הצעירה, השברירית והרופסת, במרחב בו מעולם לא התקיימה דמוקרטיה, עלולה לקרוס בכל רגע. עד שתתייצב, אם בכלל, יחלפו שנים רבות.

אל השברים הכלכליים-חברתיים העמוקים, הקורעים את החברה הרוסית, אל הבלגן השורר בכל, מתווספים באחרונה שני מאפיינים שמערערים על התורה הקומוניסטית, המרכסיסיטית לניניסטית, ששלטה במרחב – הלאומיות הגוברת והשיבה אל הדת. באחד מימי חג מקומי, אותו השליחים חייבים לכבד, יצאנו לסיור צוות בעיירה סמוכה למוסקבה – זאגורסק, היא הוותיקן של הכנסייה הנוצרית פרבוסלאבית. המקום המה אדם, מבוגרים וצעירים לרוב פקדו את האתר הקדוש. רבים הקפידו להצטלב נוכח תמונות הענק של קדושי הנצרות ופניהם העידו על אמונה מקננת בלב. שבעים שנות שלטון "הדת הקומוניסטית" שסברה כי: "הדת היא אופיום להמונים" ופעלה באכזריות למימוש תורה זו, לא הצליחו לדכא את רוח האדם המאמין. הכנסיות במוסקבה מלאות אדם. נראה כי רבים מחפשים מפלט מהמצוקות ונקודת משען בעולם בלתי יציב ומעורער.

ספק אם יש מי שיכול להכריע בוויכוח בין המדען הנודע סאחרוב, הטוען כי האידיאלים המערביים של חופש, דמוקרטיה ופלורליזם, יתנו תוכן ומסגרת לחיים הפוליטיים והחברתיים של רוסיה בתקופה הפוסט-קומוניסטית. לעומתו הסופר הידוע, סולז'ניצין, סבור ש"רוסיה כבר ניסתה מירשם זה ושילמה בעדו ביוקר… יש להתגונן מפני רעיונות אלה שתוצאותיהן הרות אסון. הוא אינו יכול להמליץ על דגם החברה המערבית כדוגמה לשינוי פניה של החברה הרוסית" (ראה, מיכאל קונפינו, מסנקט-פטרבורג ללנינגראד, 1993, עמ' 143-142).

המתרחש ברחבי ברה"מ לשעבר תופס מקום שולי למדי בין תחומי ההתעניינות בישראל. זאת, חרף העובדה שמדובר בעוצמה אדירה, באימפריה מתפוררת שבכוחה להשפיע על פני התבל. העובדה שבכל המרחב האדיר הזה, בו מתחוללים שינויים מפליגים, מרתקים מבחינה אנושית, ואולי גורליים לחברה האנושית, אין ולו עיתונאי ישראלי אחד – חושפת את הריחוק והאדישות הרבה והמוזרה כלפי המתחולל כאן. העיתונאי המוכר ביותר בישראל שמדווח מברה"מ לשעבר בתקשורת הישראלית, בעברית מצוינת ובאבחנות חדות, הוא  דימיטרי פרוקופייפ. כאשר שאלתי אותו באחת מפגישותינו כאן מדוע נמנע מלדווח על הקמת קונגרס הקהילות היהודיות ברוסיה, ועל משמעות המהלך מבחינת העולם היהודי, השיב: "יוחנן, זה עניין פנימי שלכם, ואני כידוע לך איני יהודי ואיני מתערב בעניינים פנימיים שלכם". דבר שלא מנע ממנו לשוחח איתי על העניין, שיחה חברית, אישית, ודבריו תמיד מעניינים ומעשירים את הידע וההבנה שלנו על הנעשה כאן.

במובן מסוים מתרחש כאן תהליך בעל קווי דמיון לאירועים שלפני כמאה ועשרים שנה. אימפריה התפוררה, רגשות לאומיים התעוררו ויחד איתם גם גילויי אנטישמיות. הלאומיות היהודית שהתעוררה אז הובילה להקמת התנועה הציונית. כיום, חרף תורת מארקס וניסיונות הבולשוביקים לתרגמה למדיניות אימפריאלית, הלאומיות לא שכחה והיא מתגברת בתודעה. כאן שורש המלחמות הרבות במרחב וגילויי האנטישמיות המתרבים בעת האחרונה. בין השאר, אזכיר את שרפת דגל מדינת ישראל בכיכר מאייקובסקי במרכז מוסקבה, פיצוץ בית הקהילה היהודית בעיר יארוסלבל הסמוכה למוסקבה, סילוק הבדרן הרוסי-יהודי המפורסם חזנוב מהבמה במופע בו סיפר בדיחה על אישה רוסייה, וזאת בטענה: "אתם לא תתבדחו על הנשים שלנו!" ציור צלבי קרס, חילול מצבות בבית קברות יהודי, ועוד. האם מקרה הוא שאירועים אלו אינם מתפרסמים בישראל? דימה פרוקופייפ טוען כי ברוסיה אין אנטישמיות אלא בקרב מיעוט קטן של הציבור.

האם למכלול זה יש לקשור גם את הקשיים המשפטיים שהציבו שלטונות הפדרציה הרוסית בפני הסוכנות היהודית? פורמלית נטען כי על פי החוק החדש ברוסיה יש לרשום מחדש את כל הארגונים הציבוריים שאינם ממשלתיים. רישום זה, המקובל בכל מדינת חוק, מגדיר את תחומי הפעילות המותרים של הארגון. תהליך הרישום המחודש בעיצומו וכולנו מקווים שיושלם בהקדם. אלא, שאין לשגות באשליות, ההוראה לסגור סמינר רכזי עלייה של הסוכנות בעיר פיאטיגורסק, ההוראה על הפסקת הפעילות הסוכנות היהודית בבירובידג'אן, זימון שליחי הסוכנות למשרדי השלטון בכמה ערים, הבדיקות המשפטיות של הפעילות בערים נוספות – כל אלה אינם מבשרים טוב ואינם מעידים על רוחות אהדה המנשבות כלפינו. זאת, גם למי שסבור שנתן שצ'רנסקי שאמר: "משמנים את צירי מסך הברזל" היה חריף ובוטה מידי. רוחות אלו מוכרות וזכורות היטב לוותיקי ברה"מ שחלקם רב בין שליחי הסוכנות היהודית כיום. סקרים מלמדים כי בקרב יהודי רוסיה גדולה התחושה של חוסר ביטחון על רקע לאומי, 95% מהיהודים הרשומים סבורים כי ברוסיה יש אנטישמיות רצינית. רבים סבורים שהיא גדלה בעת האחרונה והם חוששים להתפרצויות אלימות. אינפלציה משתוללת; תחושת עלבון צורב של המונים שהאמינו כי הם בני אימפריה אדירה ועתה הושפלה; מדינה המתנהלת בבלגן; מתחים חברתיים וכלכליים קשים בקרב אוכלוסייה תרבותית, משכילה; לאומן קיצוני בעל השפעה בלתי מבוטלת – כל אלה מזכירים את גרמניה בין שתי מלחמות עולם ואת עליית הנאצים לשלטון.

אין בידינו נתונים מדויקים וחד משמעיים באשר להיקף היהודים בברה"מ לשעבר. על פי מפקד האוכלוסין הסובייטי משנת 1989, היו בברה"מ, לפי ההגדרה הסובייטית, 1,450.000 יהודים. משמע, בנים לזוג הורים יהודיים, או להורה יהודי אחד, אב או אֵם, שבחרו להגדיר עצמם כיהודי. כיוון שרבים הסתירו את שיוכם היהודי בימי השלטון הקומוניסטי, מעריכים כי לפי ההגדרה הסובייטית היו בשנת 1989 כשנים וחצי מיליון יהודים ובני משפחתם הזכאים לעלייה לישראל על פי חוק השבות.

על פי מקורות ישראליים רשמיים, וסקרים דמוגרפיים שנערכים במוסקבה, יהדות ברה"מ לשעבר נמצאת בתהליך מואץ של גוויעה. על כל תינוק יהודי שנולד נפטרים עשרה עד תריסר יהודים! רוב מכריע של היהודים הם קשישים, הגיל הממוצע של היהודים ברוסיה הוא 53. מראשית 1989 עד סוף 1995, עלו לישראל 610,000, היגרו ממנה כ-300,000 וכ-200,000 נעלמו עקב הריבוי הטבעי השלילי! היקף נישואי התערובת עולים בהרבה על אלו שבמערב. רוב היהודים רחוקים מאד מהתרבות היהודית אף שהם עדיין מגדירים עצמם כיהודים. הדבר מובן על רקע היעדר חינוך יהודי עשרות שנים, חינוך אנטי דתי מושרש ועוד. מכלל היהודים בברה"מ לשעבר בולט מספר הצעירים שעולים לישראל. אחוז הצעירים מקרב העולים (35% עד גיל 24, ועוד 31% עד גיל 44), גבוה לעין שיעור מאחוז הצעירים מקרב כלל היהודים. הצעירים אינם רואים עתיד כאן ומחפשים את עתידם בחוץ, לעומת המבוגרים שנתקלים בקשיי קליטה וחוששים לעזוב את ביתם המוכר. על פי נתוני משרד הפנים בשנת 1989 עלו לארץ מכלל העולים כ-5% לא יהודים, בשנת 1994 עלו כ-25% לא יהודים.

בין השנים 1882 ל-1914 היגרו ממזרח אירופה שניים וחצי מיליון יהודים, הרוב המכריע לארה"ב ופחות מאחוז אחד עלו לארץ ישראל. כיום, מרבית היוצאים מברה"מ לשעבר מגיעים לישראל. פחות מ-10.000 נושרים לגרמניה. ממשלת גרמניה, על דעת הקהילה היהודית שם, מוכנה לקלוט אך ורק יהודים על פי ההלכה. המבקשים להגר לגרמניה נדרשים להצטייד בתעודת יהדות המוענקת על ידי הרב הראשי של הרפובליקה ממנה הם מהגרים (רוסיה, אוקראינה, בלארוס וכו'). אירוניה היסטורית היא שמדינת ישראל קולטת יהודים ובני משפחה שאינם יהודים, על פי חוק השבות. חוק גובש במתכונת הנוכחית בשנת 1970, נוכח המצוקה של יהודי ברה"מ והסדק לעלייה שנפתח אז. למעשה, ישראל פתחה את שעריה לכל מי שיועד על פי הנאצים להשמדה בגין היותו יהודי. ממשלת גרמניה קולטת פליטים יהודיים מברה"מ לשעבר, רק אם הם יהודים על פי ההלכה! (בניגוד לדעה הרווחת, חוק השבות לא נוסח בהשראת חוקי נירנברג).

מה עובר על הצעירים היהודיים במרחב? – בניז'נינובגורוד (לשעבר גורקי) פגשתי סטודנטים יהודים באחד מימי הפיגועים הקשים בירושלים. סיפרתי על האירועים הקשים ועל הקושי שלנו כישראלים להימצא בימים כאלה רחוק מהבית. התיאורים הקשים לא עשו עליהם רושם. שבעים שנות שלטון בולשוביקי חינכו אנשים לשוויון נפש ביחס לחיי אדם, שהיו מצרך הזול ופחות ערך. רמת הרפואה ירודה, מערכת השירותים לקויה ועוד. סטודנטית יהודייה, פעילה בקרב הנוער והסטודנטים, מוכשרת ונאה – שרה בעברית ובאידיש, אמרה לי בגאווה בלתי מוסתרת כי אין לה כל עניין בלימוד עברית ולא בעלייה לישראל. טוב לה בניז'נינובגורוד. היא מעוניינת בחברת ישראלים ויהודים, ומרגישה בחברה זו טוב מאשר בחברת כלל הסטודנטים. כמוה הגיבו עוד כמה סטודנטים בשיחתנו, בה ניסינו לעמוד על הלכי הרוח בקרבם ועל הדרכים הראויות לפעילות.

בסמרה (לשעבר קויבישב) פגשתי חבורת צעירים פעילים. מנהיג החבורה, יהודי צעיר כריזמטי ומרשים, הסביר לי באריכות וביסודיות כי אנו טועים במגמתנו להעלות את מירב היהודים לישראל. לדבריו, כל תרבות גדולה שפעלה לאורך ההיסטוריה ממוקד גיאוגרפי אחד, סופה שחוסלה. כך בבל ואשור, יוון ורומי. לעומת זאת התרבות היהודית שרדה לאורך הדורות דווקא בשל הפיצול למרכזים שונים. לפיכך, ראוי שנדאג לפיתוח מרכזים מקבילים על פני תבל. תורה יהודית זו הוא למד בסמינרים, כנראה של התנועה הרפורמית. בקישנייב השתתפתי בקומזיץ ל"ג בעומר ביער סמוך לעיר. כמקובל וכחלק בלתי נפרד מפעילות הנוער בברה"מ לשעבר, לקראת סיום הקומזיץ הופעל טייפ קולני והצעירים החלו לרקוד ריקודי דיסקו במנגינות מערביות. סביב מדורה דועכת התקבצה קבוצת סטודנטים קטנה והחלה לשיר שירי נשמה רוסיים, בהם גם אלה המוכרים לנו הישראלים היטב. התעניינתי מה מדבר אליהם יותר? חלק מהצעירים הודו כי בעומק נפשם הם שייכים לתרבות הרוסית. העובדה שמולדתם נכבשת ונשטפת על ידי תרבות אמריקאית זולה וקלוקלת מטרידה ומביישת אותם. גם בתחום התרבותי – בנוסף לתחום הכלכלי והמדיני – ארה"ב מנצחת את רוסיה, האימפריה שראתה עצמה כ"רומא השלישית".

בחודשים האחרונים פותחה על ידי הסוכנות היהודית תוכנית עליית צעירים בקבוצות מאורגנות "יחד". עד כה קמו 28 קבוצות בהיקף של כ-600 צעירים המיועדים לעלות ולהיקלט באולפנים בקיבוצים ובמועצות אזוריות. מגמת העלייה נמשכת והיא מאופיינת בצעירים רבים. אנו מקווים כי היקף העולים לא ייפול מהשנים האחרונות, שישים עד שבעים אלף עולים בשנה, אף כי האוכלוסייה הרלוונטית שונה במאפיינה מזו שלפני חמש שנים. אז המרכיב היהודי היה חזק ובולט יותר, בעלי המוטיבציה היהודית עלו זה מכבר.

ברחבי ברה"מ לשעבר מתנהלת פעילות יהודית ענפה ומגוונת. עשרות בתי ספר יהודיים, רובם ביוזמה ובניהול של גורמים חרדיים ומיעוטם בפיקוח והנחיית ממשלת ישראל. הסוכנות היהודית מפעילה שלושים נציגויות, עשרות רבות של מוקדי עלייה ותוכניות עלייה מגוונות. מאות כיתות אולפן לימוד עברית, ברובן מלמדים מורים מקומיים שהוכשרו לתפקיד. כמאה מועדוני נוער וסטודנטים, סמינרים ומחנות לרוב וגולת הכותרת, כמאה ועשרים מחזורים של מחנות קיץ בהם מיועדים להשתתף כ-20,000 בני נוער וסטודנטים. כמאה שליחים בוגרים מטעם הסוכנות פרושׂים ברחבי ברה"מ לשעבר. כ-200 צעירים יוצאים לתקופות שליחות קצרה, בהם בולטים שליחוני בני עקיבא המהווים את הגורם היציב והגדול ביותר בהיקפו. ועדיין אין אנו מגיעים אלא לחלק קטן מכלל היהודים במרחב עצום זה. עדיין נותר מרחב יהודי גדול לפעילות יהודית ציונית, מרחב גיאוגרפי ואנושי ענק אך מרחב זמן מצומצם.

השינויים המפליגים שמתחוללים ברחבי ברה"מ לשעבר מחייבים אותנו להתמודדות הולמת. קצב השינויים הוא כה מהיר עד שאין זמן לעיון מעמיק במהות השינויים ולמחקרים ממושכים. התגובה חייבת להיות מיידית. דבר שמחייב לגייס למשימה את הטובים והמתאימים שבנו ולהסיר הרבה עיכובים ומחסומים שבדרך. כל מה שלא נעשה בעתיד הקרוב כנראה שלא יעשה עוד לעולם!