"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א א).
רש"י – "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החדש הזה לכם' (שמות יב ב)שהיא מצווה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל. ומה הטעם פתח בבראשית? – משום 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' (תהלים קיא ו). שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונה נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
דורות רבים תמהו על פתיחה זו של רש"י לפירושו לתורה. מה עניין המחלוקת בין ישראל לעמים על ארץ ישראל לפסוק הראשון בתורה. כך ביטא זאת הרב ד"ר יעקב הרצוג:
"בפעם הראשונה לאחר עשרים שנה התחילו הערבים לתפוס שאולי זה לא עם פליט ונרדף חסר בית שתקע כאן יתד, איזה שבט נומדי שהתרבות המערבית הקיאה אותו ובלית ברירה הגיע לחוף המבטחים של ארץ ישראל. הם מתחילים להרהר שאולי בכל זאת זה משהוא יותר עמוק. דומני שסיכויי השלום או המלחמה תלויים בהרהור ערבי זה. אבל בסופו של דבר ההרהור שוב נוקב ויורד לבעיית היסוד של הזכות שאמרתי קודם. כלומר, אותו רש"י ראשון בחומש שבמשך 900 שנה היהודים לא הבינו אותו; מה ראה רש"י לפתוח פירושו בחומש בראשית במאמר זה. כל ילד למד אותו ולא הילד ולא גאון הדור יכלו להבינו. ניסו לתרץ בכל מיני תירוצים מאד מאד דחוקים. אומות העולם יגידו לישראל: ליסטים אתם, וישראל ישיב: 'בראשית ברא אלוהים', כל הארץ של הקב"ה, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. בעצם זו טענה יפה מאד ליהודים, אבל מניין לך שאומות העולם יקבלו אותה?" (יעקב הרצוג, "עשרים שנה למדינת-ישראל", דברים בפני חברי הקיבוץ הדתי, יוני 1968, הן עם לבדד ישכון, תל אביב, 1975, עמ' 61).
גם מדרש תנחומא התלבט בשאלה, מה הביא את רש"י לפתוח את פירושו לתורה בדברים הנ"ל.:
"ראיתי כתב יד ישן נושן מארץ ישראל, מה שפתח רש"י 'אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל וכו' אינו מזכירו בשום מקום, אלא מה שכתב 'מה הטעם פתח בבראשית' הוא מדרש ולא דברי רבי יצחק. אלא שרצה רש"י לכבד אביו ולהזכירו בתחילת חיבורו, אמר לו: שאל איזו קושיה ואכתבנו על שמך, והקשה לו סתם 'למה התחילה התורה בבראשית'?". (תנחומא ישן, מהדורת שלמה באבער)
המדרש לא מצא הקשר פרשני לדברים הללו ותלה את דברי רש"י אינם אלא כיבוד אב, חובה אותה ביקש רש"י להנחיל ללומדי התורה.
הרב יהודה לייב פישמן מימון ציין שדברי רש"י עוררו בו ובמלמד שלו רגשות עזים:
"האהבה לארץ ישראל והגעגועים אליה שהקסימו את נפשותינו עוד בהיותנו ילדים – בהשפעת פירוש רש"י על התורה באו. זוכר אני עוד בשנה השישית לימי חיי … ראשית לימודֵנו היה הפסוק הראשון של רש"י בפירושו לתורה: 'אמר רבי יצחק …'. לא המלמד שלי ולא אני ידענו אז מה שכתבו על זה אחר כך מפרשי רש"י. אבל אחת ידעתי והרגשתי וגם המלמד שלי הדגיש לי זאת, כי כל ספר בראשית וחלק ידוע מספר שמות עד 'החודש הזה לכם' נכתב בעיקר כדי לדעת כי הארץ הזאת שאליה אנו מצפים – שלנו היא, ארץ ישראל… רק הכנעני או גויים אחרים רוצים לכבוש ולגזול את הארץ הזאת מידינו" (יהודה לייב הכהן פישמן, מימון [עורך], ספר רש"י, ירושלים, תשט"ז).
האם מצוות החודש היא ראשונה למצוות שנצטווינו בתורה? והרי מצינו בחומש בראשית את מצוות פרו ורבו; ברית מילה; איסור אכילת גיד הנשה. חזקוני השיב: מצוות החודש היא הראשונה למצוות שנצטוו ישראל עליהם במעמד כולם. הרמב"ם הרחיב וקובע שחיוב תרי"ג המצוות עלינו יסודו בתורה שניתנה בהר סיני, ולא מאבות האומה ומהנביאים:
"שים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר מסיני נאסר … כל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושים אלא במצוות הקב"ה על ידי משה רבנו עליו השלום, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלים אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו [אותו] לנֹח אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצווה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו עליו השלום מל עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שהקב"ה צווה אותנו על ידי משה רבנו שנימול כמו שמל אברהם אבינו עליו השלום. וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו, אלא [אחר] מצוות משה רבנו עליו השלום. הלא תראה מה שאמרו: תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצוות". פירוש המשניות, סוף מסכת חולין
כידוע, הרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב ארץ ישראל במניין המצוות. הרב גורן סבר שההסבר לכך הוא שמצוות יישוב ארץ ישראל מוטלת עלינו מכוח האבות! – ספר בראשית מבסס את הזיקה העמוקה שלנו לארץ. דברים אלו מיישבים את פירושו של רש"י למסקנת הרמב"ם בעניין חיוב תרי"ג מצוות מהתורה.
- מה מקור דברי רש"י?
כמה מדרשים הרכיב רש"י, מהם עיצב את פירושו:
"אמר רבי יצחק: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', ולמה כתב מבראשית? – להודיע כוח גבורתו. שנאמר: 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם'". תנחומא ישן, בראשית יא
"שאם יאמרו – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם'. מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני. מפני עובדי כוכבים ומזלות שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם: הלא אומה של בזוזים אתם, וישראל משיבין אותן ואומרים להם: אתם, הלא בזוזה היא בידכם, הלא 'כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם' (דברים ב כג). העולם ומלואו של הקב"ה, כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו. הדא הוא דכתיב: 'לתת להן נחלת גויים, 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם'. הגיד להם את כל הדורות [הגיד להם את הבראשית, בראשית ברא אלוקים]". מדרש בראשית רבה א ב
שתי תשובות על פי המדרש לטענת אומות העולם כלפי ישראל:
- "בזוזה היא בידכם" – משמע, אין טענת ליסטים ביחסי עמים וארצות, שהרי כולם ליסטים, אומות לא קבלו את נחלתן על מגש של כסף.
- "ברצנו נתנה לנו" – מי שאינו מקבל טענת כוח הכיבוש כמעניק זכות, חייב להכיר בבעלות הבורא על האדמה. "הוא נתנה".
על פי מדרש זה, רש"י מכוון דבריו מדבר לאומות העולם שמאמינות בבורא עולם. רש"י חיבין נוטצרים באירופה שאִמצוא האמונה המונותאיסטית.
מדרש נוסף, המהווה אף הוא מקור ואסמכתא לדברי רש"י:
"ויקן את חלקת השדה – אמר רבי יודן בר סימון: זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל ולומר להם גזולין הם בידכם, ואילו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה – 'וישקל אברהם לעפרון' (בראשית כג טו). בית המקדש – 'ויתן דוד לארנן' (דברי הימים א כא כה). קבורתו של יוסף – 'ויקן את חלקת השדה'" (בראשית לג יט, יהושע כד לב). בראשית רבה, פרשה עט
ממדרש זה נלמד:
- ישראל אינם גזלנים – ירושלים, חברון ושכם – לב הארץ – נרכשו בכסף מלא.
- כיבוש והבטחה אינם מספיקים, חובה לרכוש את הארץ בדרך חוקית.
- חז"ל טורחים לבסס את אחיזתנו בארץ על קניין ראוי ולא על גזל ועל כיבוש צבאי.
- "כוח מעשיו הגיד לעמו" – למי אמורים הדברים ומה משמעותם?
- כשישראל אוחזים בהכרת "כוח מעשיו", הרב יעקב חרל"פ, מסתתמות טענותיהם של הגויים:
"כדי לסתום טענת אומות העולם שארץ ישראל היא שלהם, פתחה התורה בבראשית, וכמו שאמר רבי יצחק: 'לא היה צריך להתחיל את התורה וכו' … והאִמרה הזאת היא תדירית, בכל פעם שבני ישראל מתקרבים לארץ קודשם באים העמים וטוענים 'לסטים אתם, לנו הארץ ולא לכם'. ורק כשישראל אוחזים בהכרת 'כוח מעשיו הגיד לעמו' רק אז מסתתמות טענותיהם של העמים, וגם זה מפלאי הפלאות, שלא נאמר 'כוח מעשיו הגיד לעמים', כי אם 'כוח מעשיו הגיד לעמו' שאם אך ישראל יודעים ומכירים את כוח מעשיו, כבר מסתתמות טענותיהם של העמים, שאף על פי שהם בעצמם אינם יודעים ואינם מכירים את כוח מעשיו, בכל זאת כיוון שיודעים העמים שישראל מכירים את כוח מעשיו אשר הגיד השם יתברך רק לעמו, מרגישים הם בזה את שפלותם ומכירים בתפקידם שעליהם להיכנע בפני ישראל, וכמו שיהיה לעתיד שיאמרו כל הגויים 'בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. מי מרום, מעייני הישועה ל"ג, עמ' רצב-ג
האומנם הרב חרל"פ מציע תיאור היסטורי, או ציפיות לעתיד שטרם התגשמו?
- חשש חילול השם, לבוש האורה: (ר' מרדכי ב"ר אברהם יפה, פרג-פוזנא, ר"צ – שע"ב, 1612)
"התחלה בבראשית למאי צריך? – מה לנו לדיבור האומות … וכי מפני טעותם והלעגתם שלא כדין צריך להאריך בתורה כמה פרשיות שלא לצורך? … ילעיגו הם וילעיגו ואנו נקיים מצוות השם יתברך עלינו. לכך נראה לומר שאין כוונת פירוש רבי יצחק באומרו: 'שאם יאמרו אומות העולם ליסטים אתם וכו', כמו שחשב הרב האר"י אלא הכי קתני: שאם יאמרו האומות ליסטים אתם שלקחתם ארץ שבעה אומות בגזלה, ואם כן לא קיימתם תורתכם שכתוב בה לא תגזול ולא תשיג גבול רעך. ואם נשיב להם, הוא יתברך התיר אותה לנו, תהיה להם תשובתנו זאת קשה מזה וחילול השם יתברך שיטיחו דברים כלפי מעלה, לומר אם כן הוא בעצמו כביכול גוזר ואינו מקיים שמצווה לגזול וסותר תורתו ובזה תיפול התורה בכלל חס וחלילה. ועל זה אמר רבי יצחק שנשיב להם: הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו' ואין כאן גזילה ולא סתירת הדת כלל, לכך פתח בבראשית וכל הסיפורים שעד 'החודש הזה לכם', שהם קיום וחיזוק ירושת הארץ לישראל ולמצוות התורה כולה. ואם כן היה מן ההכרח להתחיל בבראשית לקיום וחיזוק כל התורה והמצווה".
- עולם מופקר לכוח הזרוע, או עולם מוּכוון על ידי בורא, יעקב הרצוג: אמונה או מטריאליזם:
"התשובה היא שבאמת הבעיה הזאת קשורה בתפיסה היסטורית. אם היא תפיסה היסטורית ברוח האמונה ואם היא תפיסה היסטורית מטריאליסטית. אם השנייה – טענה של 'ליסטים אתם' תופסת. אם הראשונה – העולם יהיה מוכרח לקבל שמושג ההשגחה ויסוד האדם במושג ההשגחה מבית ישראל באו. ואותו מושג אין לו קיום בלי ארץ ישראל. זה הוויכוח, רש"י כאילו חזה שלאחר 920 שנה שוב נעמוד בפניו. בעיית היסוד היא איפוא, אם ממשיכים בוויכוח 'ליסטים אתם' או תופסים את הייחוד היהודי". (הרב ד"ר יעקב הרצוג, הן עם לבדד ישכון, שם).
דרך נוספת בהבנת הדברים ההופכת את הפסוק על קרבו, מציע האדמו"ר מגור:
- כח מעשיו של האדם: שפת אמת, שם
"מה תירוץ על כל הפרשיות מבראשית עד 'החודש הזה' … השם יתברך רצה לברר כי גם עולם הזה וכל הבריאה גם כן על ידי כוח התורה, כמו שכתב 'בראשית – הביט בתורה וברא העולם'. וזהו עניין תורה שבעל-פה שתלוי במעשה האדם. וזה כל הפרשיות ממעשי האבות להראות כי נעשה ממעשיהם תורה. וזה נקרא 'כח מעשיו' הכוח שנתן השם יתברך בתוך המעשה. ועל שם זה נקרא מעשה בראשית … ועבודת האדם לברר זה שכל מעשה על ידי חיוּת התורה. וכשהאדם עושה מעשיו על פי כוח התורה להשלים רצון הבורא, אז מחדש האור שנגנז בהטבע. ועל זה נאמר 'ואשים דברי בפיך וכו' וליסוד ארץ לאמור לציון עמי אתה' ודרשו חז"ל אל תקרא עמי אלא עימי, שהוא שותף במעשה בראשית"..
בעל השפת אמת, מסיט את מוקד דברי רש"י וסיפורי בראשית ממעשה הבריאה על ידי הקב"ה למעשיו של האדם על גבי אדמה "כוח מעשיו של האדם".
להבנת עומק הדברים נעיין בפירוש הרמב"ן על האתר. יש סבורים שהרמב"ן חלק על רש"י, לעניות דעתי, הרמב"ן פירש את רש"י. תחילה תמה הרמב"ן על רש"י וטען כי "צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית … כי הוא שורש האמונה". אבל, הפירוט לכאורה מיותר, שהרי אין אנו יכולים להבין את הסיפורים הללו (מה משמעות "בראשית" במושגי הזמן, "ברא" במושגי החומר, ו"אלוהים" וכן הלאה). לפיכך, אמר הרמב"ן, די בפסוק: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם" (שמות כ י).
"ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וסיפור כל עניין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן … נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם. ואנשי דור המבול, בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט, הוא ובניו. וזרעם, חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם. אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם… כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כעניין שכתוב: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ" (תהלים קה מד).
כלומר, שגירש משם מורדיו והשכין בו עובדיו, שיידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו – תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם".
(מפתיע שהרמב"ן לא מנה ברשימה זו את קין שרצח את הבל וגורש מעל פני האדמה, "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ", ועוד, הרמב"ן ציטט את רש"י ללא הפסוק "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ", פסוק מהותי בדברי רש"י).
לדעת הרמב"ן, רש"י לומר מסיפורי בראשית מסר עקרוני שחוזר ועולה בהם: "שגרש משם מורדיו והנחיל בו עובדיו כי בעבודתו ינחלוה ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם". דברים אלו עולים בקנה אחד עם דברי השפת אמת – התורה לא מעניקה לנו תעודת ביטוח בארץ ישראל. הארץ ניתנת לנו בתנאי וכל עוד נעבוד את ה' ולא נמרוד בו. הביטוי השגור: "זכותנו על ארץ ישראל" מתפרש כזכות מותנית ותלויה בנו. מדברי רש"י, כך גם מפסוקי התרה, "ארץ ישראל איננה שייכת לעם ישראל". היא שייכת לבורא והוא מעניק לנו זכות ישיבה בה בתנאים ידועים. זכות זו נשללת מאיתנו אם לא נעמוד בתנאים. במילים אחרות, ראוי שנמיר את המושג "זכותנו על ארץ ישראל" במושג: "חובתנו בארץ ישראל". התורה מדברת בלשון החובה, המצווה, ולא במושגים של זכות מוקנית ובלתי מותנית.
חיזוק לכיוון זה בדברי רש"י העלה הרב יעקב מדן שדחה הבנה פשטנית בדברי רש"י, והפנה אותנו למקור אפשרי לדבריו:
"אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי. וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ. וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם". (ירמיהו כז, ה-ז)
מסתבר שרש"י מכוון אותנו לדברי ירמיהו, לפיהם כפי שקיבלנו את הארץ כך היא נטלה מאיתנו ונמסרה למלך בבל. בפשטות, עם ישראל לא עמד באתגר התובעני מאד של החיים בארץ ולכן גלה ממנה. דברים אלו משתלבים היטב עם דברי הרמב"ן ובעל שפת אמת, הנ"ל. בנקודה זו ראוי לציין שהמושג "הבטחה" במקרא איננו תעודת ביטוח כמובן בימינו אלא, אתגר, משימה שמוטלת על האדם לממש ואכמ"ל.
(הערה מאוחרת: ראה לאחרונה, הרב שג"ר, שפתח בדברי רש"י: "הטיעון לזכות ישיבתנו בארץ ישראל המצוי בדבריו [של רש"י] רחוק מלהיות נימוק של עם ככל העמים התובע את אדמתו … דברי רש"י אינם יכולים להוות בסיס לתפיסה דתית לאומית, אלא לתפיסה גלותית … האם עלינו לחיות כאן מתוך תודעת זמניות, העולה מדברי רש"י, שהרי הקב"ה נתן לנו את ארצות הגוים ברצונו וברצוני ייטול אותה מאיתנו, חלילה, וישיב אותה להם", בריתי שלום, 2020, עמ' 92-70).
מכל אלה עולה שאין להסיק מדברי רש"י מסקנה פשטנית, לפיה הקב"ה נתן לנו את הארץ ומובטחים אנו שנשכון כאן לנצח. עניינו של רש"י הוא לחשוף את מגמת העומק של התורה: ארץ ישראל אינהה שייכת לעם ישראל, אלא לקב"ה, והיא ניתנת לעם ישראל על תנאי, במגבלות וללא תעודת ביטוח שנתקיים כאן לעולם. עתידנו בארץ ישראל נתון בידינו ומותנה בדרך בה נעצב את חיינו כאן. האפשרות שנגורש ממנה מגולמת במהות נתינת הארץ לנו על ידי הבורא, והיא מסורה בידנו. ודוק, הברית בין הקב"ה לכנסת ישראל היא נצחית והיא כוללת נצח קיומנו וזיקתנו הנצחית לארץ ישראל. זיקה שבידינו לבחור אם תתממש בישיבתנו בארץ או, חלילה, בגעגועים אליה מרחוק ובציפייה לשוב הביתה מהגלות.
- מה הרקע להצבת ארץ ישראל בראשית התורה?
מסקנה זו מדברי רש"י מובילה אותנו גם להקשר היסטורי מידי בו נכתבו הדברים. רש"י חי בדרום צרפת בין השנים 1040-1105; מסע הצלב הראשון התחולל בשנים 1099-1096, והוא מוכר בתולדות ישראל כגזרות תתנ"ו – 1096. חוקר תולדות ממלכת הצלבנים, פרופ' יהושע פרוור כתב:
"מסכת הרגשות ומערכת הקשרים הריאליים … שחיברו את אירופה הנוצרית אל ארץ ישראל והכשירוה בכך לעצם קליטת הרעיון של גאולת 'כנסיית הקבר' – הם חלק במורשה שהוריש עם ישראל לנצרות … תפיסת תולדות עם ישראל כעם נבחר, שעיקרן התרחש על אדמת ארץ ישראל והארצות השכנות לה, ובכלל זה זכותו המיוחדת של עם ישראל לארץ ישראל … הנצרות קבלה אותה עם התנ"ך שנערץ בה ככתבי קודש … 'הברית החדשה' והספרים הגנוזים שנוספו על ידי הנצרות לכתבי הקודש שלנו הגבירו את השפעת הרעיונות וההרגשות המתייחסים על ארץ ישראל. הנצרות הרואה עצמה כממשיכה של היהדות ההיסטורית בספירה רוחנית שונה, שהכריזה על עצמה כ'ישראל שברוח', היורש את מעמדו של ישראל ההיסטורי בשמים ובארץ, ראתה את עצמה באורח טבעי גם כבעלות מיוחדת לארץ ישראל" (תולדות ממלכת הצלבנים, א, עמ' 38).
מסע הצלב הנוצרי לארץ ישראל, שהיה רווי תודעה משיחית עמוקה, נועד למטרה זו. המסע נפתח בנאום האפיפיור, אורבן השני, בוועידת קלרמון, 27 בנובמבר 1095, לא רחוק ממקום מגוריו של רש"י, טרוייש:
"אל תתנו לאחוזותיכם ולדאגה לענייני משפחותיכם, לעכב אתכם… שימו פעמיכם לדרך אל הקבר הקדוש; קחו את הארץ ההיא מידי גזע נבל וכִּבשוּה לכם. הלא זאת הארץ אשר עליה נאמר בכתבי הקודש 'ארץ זבת חלב ודבש' אשר נתנה לאחוזה לבני ישראל. ירושלים היא טבור העולם; הארץ פורייה מכל הארצות, והיא כגן עדן בחמודותיה… עיר המלכות הזאת [ירושלים] הנמצאת במרכז העולם, הנה עכשיו תפוסה בידי שונאי האלוהים, היא משועבדת לאלה אשר לא ידעו את האלוהים, והנה מקדש לעובדי האלילים… עליכם איפוא ללכת במסע הזה לשם כפרה על עוונותיכם ובביטחון גמור בתהילה הבלתי חולפת של מלכות השמים" (מרדכי איש שלום, בצילן של מלכויות, עמ' 222-3).
פרופ' חיים הלל בן ששון הבהיר את הדברים:
"רק בהיסטוריה היהודית היתה ארץ זו [ישראל] חטיבה לעצמה מוגדרת מבחינת ההתייחסות התרבותית והמדינית… הצלבנים עשו אותה מחדש חטיבה לעצמה ומוקד למגמותיהם – ברם, כל עיון בהגותם וצרכיהם של אלה מלמד, שהם אימצו לעצמם מושגים ומגמות של היהודים, ומכוחם טענו לבעלות על הארץ בתור 'ארץ הקודש' TEARRA) SANCTA) ו'נחלת האדון' (PATRIMONIUM DOMINI)… לא מקרה הוא שמתוך מגזר של מגמות יהדותיות כלפי הארץ, קמה לתחייה בתרבות המערב-אירופאית המשמעות 'מולדת' למילה הלטינית PATRIA, בשימושו של ההיסטוריון הצלבן וילהלם איש צור, ומתוך חוויית היחס הצלבני לארץ. בתביעה הצלבנית חשו היהודים בימי הביניים, עליה – ולא כלפי השליטה המוסלמית שהכלילה את הארץ כמחוז בין מחוזות סוריה – הגיבו היהודים תגובה רוחנית תקיפה וחריפה.
אולי ראשונה לשרשרת התגובות היהודיות היא פתיחתו של רש"י – אדם שראה לעת זקנה את מסע הצלב הראשון – לפירושו תורה: סיפור הבריאה בתורה נועד להשיב על הטענה: 'שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו…'. מן המפורסמות היא משנתו של רבי יהודה הלוי במאה השתים עשרה בספרד על שלוש הסגולות: העם הנבחר בהווייתו הטבעית, הארץ הנבחרת באקלימה ובנופה והתורה שיש ליהודים לחיות על פיה בארצם… ובמאה הי"ג קבע ר' משה בן נחמן [הרמב"ן], המקובל והחכם התלמודי הגדול, כמצוות עשה בזמן הזה: 'שנצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו'… הטונים של המוזיקה היהודית הזאת צלבניים הם: הווי אומר – יהודיים כתגובה לכיבוש הצלבנים" (אומה ומולדתה פרופ' ח.ה. בן ששון).
ואכן, שלושה גדולי ישראל שציין פרופ' בן ששון, חיו בארופה באותה עת: רש"י – 1105-1040; ריה"ל – 1140-1075 (יצא לארץ ישראל ונפטר); הרמב"ן – 1270-1197 (1263, הוויכוח הדתי, 1267 עלה ארצה)
מנקודת מבט זו, דברי רש"י הם, איפוא, עידוד ותקווה ליהודים באחת מעיתות המצוקה הקשות של הגלות. רש"י נתן ביטוי למאורעות ימיו, לפרעות תתנ"ו ולעימות התיאולוגי המחריף בין היהדות לנצרות. בפתח פירושו לתורה הוא ביקש לנטוע תקווה ואמונה בקרב היהודים שעיניהם כלות מול המאבק על ארץ ישראל בין הנצרות לאיסלם. פירושו לתורה פותח בעידוד ובהודעה ליהודים הנמקים בגולה: אל תראו מהנוצרים ומהמוסלמים, ארץ ישראל ממתינה לבניה והם יזכו לשוב אליה בבוא היום. ואכן צדק בדבריו!
צירוף שתי תובנות אלו מדברי רש"י, בפתח פירושו לתורה, מעניק לזיקתנו לארץ ישראל ממד מיוחד – שילוב בין התמידי לזמני, בין הנצחי למוּתנה. הוא הקשר של חיים בין העם לארצו אותו מלמדת אותנו התורה.