"איככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי"

בס"ד, תשרי תשנ"ד, 9.1993

על העלייה מברה"מ וקליטתה, על אוגנדה והציונות הדתית

כאשר זעקה אסתר: "איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את-עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי" (אסתר ח ו-ז), לא היתה מוטרדת מארץ ישראל. סכנת השמדה ריחפה על עם ישראל. מולדת במקרא, עניינה המשפחה המורחבת, העם. דבר האֵל הראשון לאבי האומה: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (בראשית יב א), אין בו כפילות אלא ציון שלושה מרכיבים שונים. הבנים השבים ממצרים מתארים בפני אביהם הזקן את המפגש עם יוסף: "שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו, לאמור העוד אביכם חי, היש לכם אח" (שם מג ז). "ומולדתך אשר הולדת אחריך" (שם מח ו). מתוקף היחס העמוק לעם כמשפחה מורחבת, לתרבותו ולערכיו, למורשתו ולשורשיו, מתפתח יחס עמוק לכברת ארץ, סדן היצירה הלאומית. מכאן הביטוי "ארץ מולדת", הארץ של המולדת = האומה, המשפחה המורחבת. כאשר משתבשת מערכת זו, מתערער היחס העמוק והכן לעם = למולדת, מתרופף הקשר לארץ המולדת ומאבד הרבה מתקפו.

ערבות הדדית וקיבוץ גלויות היו ערכי היסוד שנוצקו בתשתית הווייתנו הלאומית, בשורשי הרעיון והמעשה הציוני. כיום מתפרצת שוב זעקתה הגדולה והמרה של אסתר: "איככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי"! זכינו ונקרתה לפנינו הזדמנות נדירה, לגאול מייסורים ואימה מיליון ומעלה מבני עמנו ולהעלותם לישראל. הזיכרון ההיסטורי יהודי והתודעה הציונית – נעקרו מהם באכזריות בידי משטר רודני שחתר למחוק כל שמץ זיקה וזהות יהודית. הדחף להימלט מאימפריית הרשע המתפוררת מזמן אפשרות להעלותם לכאן. אנו מחמיצים הזדמנות זו, זונחים את הערכים המכוננים של התנועה הציונית, מתעלמים מהמרכיב העיקרי במצוות יישוב ארץ -ישראל! "ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה היא דירת ארץ-ישראל" (רמב"ן, הוספה לספר המצוות לרמב"ם, עשה ד'). שטר זה מוגש לנו עתה לפירעון בדמות פגיעה במרכיב הנוסף של המצווה: "ולא נעזבנה ביד זולתי מן האומות" (שם).

מהן העובדות הידועות לעוסקים בעניין:

נתונים יבשים

מראשית גל העלייה הנוכחי, ספטמבר 1989, עד ספטמבר 1993 עלו מברית המועצות (ברה"מ) כ-450.000 עולים. בתקופה זו התקבלו בישראל דרישות עלייה בהיקף כולל של למעלה ממיליון וחצי נפשות. בשנת תשנ"ג עלו מברה"מ – 76,000 עולים. בשנת תשנ"ב עלו – 92.000 עולים. בחדשי השיא של גל העלייה הנוכחי, עלו קרוב ל-40,000 עולים בחודש, כיום כ-5,000.

פוטנציאל העלייה

ברחבי ברה"מ לשעבר מצויים כמיליון יהודים, זכאי חוק השבות, שהביעו עניין בהגירה לישראל, אף נקטו צעדים פורמליים לשם כך – בִקשו לקבל דרישה לעלייה לישראל. אם חלילה תתרחש שם מהפכה קיים חשש שהם יהיו נתונים בסכנה, שכן הזדהו כיהודים המבקשים להגר. כל ניסיון לחזות את העתיד להתרחש במרחב עצום זה, יש בו יסוד של הימור. אי בהירות מאפיינת את ההתפתחויות החברתיות, כלכליות ופוליטיות שם. עובדה זו מחייבת אותנו להביא בחשבון אפשרות שהרע מכל יתרחש. (מאז נכתבו דברים אלו, התרחש ניסיון ההפיכה הכושל השני במוסקבה, אוקטובר 1993. אמנם ילצין התגבר על ניסיון זה אך המצוקה הכוללת, הלחצים החברתיים כלכליים שם לא רפו אלא הוחרפו והם בתהליך החרפה מתמדת, סכנת ההתפוצצות מרחפת על המרחב כולו).

האנטישמיות

האנטישמיות רווחת שם ומתגברת מעת לעת, גובר החשש להתפרצויות חריפות. בישראל נמנעים מפִרסום אירועים וגילויים אנטישמיים המתרחשים ברחבי ברה"מ לשעבר. לא מכבר נעצרו בני משפחה יהודית בקירגיזיה והואשמו ברצח נערה קירגיזית על מנת לטבול בדמה את מצות הפסח שלהם. אבי המשפחה מצא את מותו בסיום החקירה המשטרתית. בעקבות מהפכת הנפל (אוגוסט 1991), בה נהרג היהודי קריצ'בסקי, פורסמה כותרת בעיתון חשוב במוסקבה: מדוע שוב מזהמים היהודים בדמם את המעשה הרוסי הטהור! גילויים אנטישמיים התרחשו במוסקבה בימי ניסיון ההפיכה האחרון (אוקטובר 1993). קצר המצע מלתאר שפע אירועים בעלי אופי אנטישמי, שלא הגיעו לידיעת הציבור בישראל. רבים מהיהודים ברחבי ברה"מ לשעבר אינם מודעים להיקף התופעה, שאינה מדווחת בהרחבה באמצעי התקשורת גם שם. יחד עם זאת, החשש מפני האנטישמיות הינו אחד הגורמים החשובים שדוחפים יהודים להגר משם. האוויר טעון פוטנציאל התפרצות אנטישמית, אין איש יודע אם ומתי עלול הדבר להתרחש, ואיזה מחיר דמים הוא עלול לגבות. מי שמתעלם ממציאות זו, מצטרף לשורה של מנהיגים יהודיים שהתעלמו מאזהרות כאלה לאורך ההִיסטוריה והתבדו למרבה האסון.

ראבוטה – לחם עבודה:

שִבעים שנות השלטון הסובייטי בולשוביקי, טיפחו אנשים שזהותם האישית מושתתת על המקצוע ומקום העבודה. מרכיבי זהות אנושית אחרים נשללו מהם. טיפוח ערך העבודה תוך שלילת המרכיבים הלאומיים והרבה מאפיינים אנושיים, עיצבו את האדם הסובייטי. הדאגה עד כדי חרדה לקיום הפיזי-הכלכלי מהווה גורם מכריע בשיקוליהם, זאת לנוכח היחס לאדם ותנאי החיים האיומים בברה"מ. הדבר נובע  מהמציאות המעורערת בה חיוּ, היעדר מידה בסיסית של ביטחון קיומי, חוסר ודאות וידיעה מה צופן העתיד. דפיציט (מחסור) קבוע במוצרי יסוד כלחם, גפרורים, דלק, אִפיינו את ברה"מ. (ראיתי את מוסקבה, עיר בירה בת עשרה מיליון תושבים, משך שלושה ימים ללא לחם, שלושה שבועות ללא גפרורים וזאת בהפתעה מלאה). אחינו היהודים ינהרו לכאן אם ימְצאו פה מענה לחרדותיהם הקיומיות. את נכונותם הבסיסית להגר הביעו בדרכים שונות.

סקר בין העולים לישראל בשנת 1992, העלה כי נושא העבודה מהווה מרכיב עיקרי בנימוקים להימנעות מהגירה-עליית יהודים. כ-45% מהמשיבים ציינו זאת כנימוק ראשון, שאר הנימוקים אינם מגיעים לכדי 10%! אף כנימוק שני להימנעות מהגירה-עלייה, תופס נושא העבודה והמעמד החברתי הכרוך בה מקום ראשון בולט לפני כל השאר.

ההון האנושי

לפני כשנתיים, קרא ראש הק.ג.ב. בפומבי, לעצור את הגירת ה"עילית של מעצמת-העל הסובייטית" לישראל. שם מכירים את ההון האנושי הגלום בציבור זה. באפריל 1991, פִרסם בנק ישראל "תוכנית לקליטת מיליון עולים", פרק ט' מוקדש להון האנושי הגלום בעלייה. בין השאר צוין שם כי: ההון האנושי הגלום בעלייה מגיע לזה הגלום בכוח העבודה הישראלי הנוכחי כולו. 41% בעלי משלוח יד אקדמאים לעומת 8% בישראל. מספר שנות הלימוד של העולים עולה במידה ניכרת על זה של הישראלים. פוטנציאל העלייה מברה"מ הינו "מנוף לשינוי מִבְני רדיקאלי של המשק… שיוביל לצמיחה". העובדות הללו ידועות – משמעותן טרם הבקיעה את מסך התודעה והעשייה היהודית­ ציונית במדינת ישראל.

הקף העלייה מברה"מ

בחדשי השיא של הגל הנוכחי שהחל בספטמבר 1989, עלו קרוב ל-40,000 עולים בחודש, כיום כ-5,000. בתקופה זו התקבלו בישראל דרישות עלייה בהיקף כולל של למעלה ממיליון וחצי נפשות, מהם עלו עד כה פחות מחצי מיליון! הגורם העיקרי לבלימה בתנופת העלייה הוא מערך הקליטה, שכן הדחף להימלט משם נותר חזק. בשנת 1992 נערך סקר בין העולים מחבר המדינות העצמאיות (חמ"ע), למעלה מ-60% ממליצים לקרוביהם וידידיהם לעלות לישראל, אך רק כ-20% מהם ממליצים על עלייה מיידית, והשאר על עלייה בעתיד. השפעת המידע מקרובים וידידים בארץ מהווה מרכיב מכריע בעמדת היהודים שם, האם לעלות לישראל.

המציאות אינה סטאטית. מבין אלה שהיוו את פוטנציאל העלייה רבים העדיפו הגירה לארצות המערב. אחרים משלימים עם העובדה שאין להם סיכוי סביר לעלות ולהיקלט בישראל, ולפיכך הם בוחרים לבסס את חייהם בחבר­ המדינות העצמאיות. העדר רקע ותודעה יהודיים מובילים רבים לתהליך התבוללות מואץ, במסגרת הגלסנוסט והפרסטרויקה (הפתיחות והבנייה מחדש). אנו מאבדים רבבות מבני עמנו בתהליך שמד מואץ המהווה המשך ישיר ותוצאה של שנות השלטון הסובייטי בולשוביקי.

מורשת העלייה

למעלה מארבעה מיליון יהודים שחיים במדינת ישראל החזקה והמפותחת, אינם מסוגלים – או חלילה אינם מעוניינים – לעשות את שעשו 600,000 יהודים, מחציתם פליטים מארצות הגולה הבוערת בלהבות הנאצים, מוכי קרבות תש"ח, בהם נפלו חללים כ-6,000 לוחמים. הם קלטו למעלה מ-800,000 עולים תוך שלוש-ארבע שנים ראשונות לקיום המדינה.

אכן, המציאות השתנתה מאד, הקשיים אז היו עצומים, אך האם יש מקום להצטער על המעשה היהודי ציוני שנעשה באותם ימים? בשלהי תקופת המנדט וראשית ימי המדינה היו בקרב המנהיגות מי שרוממות עלייה ההמונית בגרונם, וחרב העלייה הסלקטיבית, ההאטה והקיצוץ, בידם. מי שבִקשו בדיונים סגורים להאט את קצב העלייה משיקולים של כושר הקליטה, משיקולים פוליטיים ואחרים. האמנם תופעה דומה מתרחשת בחדרי חדרים גם עתה? אשמה חמורה כגון זו, ראוי לבסס על עובדות. אציין כמה מהן, עובדות גלויות שכולן פורסמו בישראל בתקופה האחרונה:

כיצד אנו קולטים?

לא מכבר נתבשרנו כי בתקציב המדינה לשנת 1993 נותר עודף של כ-680 מיליון ש"ח! תקציב שיועד לקליטת העולים ולא נוצל בשל ירידה בהיקף העולים שהגיעו לעומת מתוכנן. שרי הממשלה נאבקו זה בזה לאֵלו מטרות לייעד סכום נכבד זה. באותם ימים בדיוק פורסם כי:

• משרד החינוך והתרבות פיטר 2,000 מורים עולים מחוסר תקציב להעסקתם.
• הוחלט כי השנה לא יפתחו קורסי הכשרה והתאמה למורים עולים.
• ממשלת ישראל אִשרה הבאתם לארץ רק של כמה מאות נערים עולים ללא הורים, במסגרת נעל"ה, שיועד במקורו לכלול אלפי נערים (לאחר ניסיון מוצלח של קליטת כמה מאות בשנה שעברה).
• בראשית דרכה החליטה הממשלה על תוספת שעת לימוד לכל כיתות א-ב, פעולה מבורכת כשלעצמה, אך דווקא בכיתות אלו הסיכוי לקלוט מורים עולים קטן.
• משרד החינוך ממשיך להעניק לתלמידים עולים מחמ"ע – שעה שבועית לשנה אחת בלבד. הקצבה שנקבעה בימי שיא העלייה ואינה עונה לצרכים במציאות של עלייה בהיקף מצומצם. אזכיר כי משרד החינוך תִגבר את הקצאת השעות לתלמידים עולים בכיתות הגבוהות לקראת בגרות, מהלך חיובי וחיוני!
• פעולות רבות  לקידום קליטה חברתית תרבותית של התלמידים העולים הופסקו. בהם השתלמויות מורים, הפקת חומרים ותוכניות, פעילות חברתית לשיפור הקליטה, ועוד.
• במשרד הבריאות בוטלה תוכנית להכשרה וקליטת רופאים עולים בבתי הספר.
• משרד הקליטה נאלץ לקטוע את פרוייקט קליטת מדענים עולים מחוסר תקציב.

הפעלת כל הפרויקטים הללו בו­ זמנית בהיקף מלא, הייתה מותירה בידי האוצר עודף לא קטן מהסכום הנ"ל! תקציב נכבד שאושר לקליטת מורים עולים על ידי הממשלה הקודמת, הועבר למשימות אחרות, שעיקרן חינוך שאינו ציוני, חלקו אינו יהודי. זאת, חרף העובדה שהמורים העולים שהוכשרו להוראה בישראל, מרביתם יועדו להוראת מדעים ואומנויות, תחומים בהם מצטיינת מערכת החינוך בחמ"ע והם טעוני שיפור בישראל. במיוחד באזורים חלשים הזקוקים לתגבור, לשם היו המורים העולים נכונים בשמחה לִפנות ובלבד שיזכו בעבודה.

אוכלוסיית המורים והמדענים מהווה מרכיב חשוב ביותר בקרב העולים והמיועדים לעלייה. קליטה נאותה של מורים ומדענים עולים, עשויה להיות בעלת השלכה על כלל הציבור היהודי שם. מתן הכשרה מקצועית נאותה וקליטה חלקית בעבודה, יש בהם כדי לשדר מסר מעודד, מפיח תקווה בקרב העולים. הדאגה לעתיד הילדים וחינוכם, גוברת בקרב היהודים בחמ"ע על הרבה שיקולים אחרים. לפיכך, רבים נכונים לשלוח את ילדיהם להתחנך בישראל. קליטת הנערים והנערות, זולה וקלה לאֵין ערוך יותר מאשר קליטת המשפחה כולה. הניסיון מלמד כי הנערים גוררים אחריהם את שאר בני המשפחה.

על שולחן הממשלה מונחות תוכניות מפורטות להעסקת אלפי מורים עולים, 12,000 מדענים עולים, קליטת נערים עולים ועוד. כל אלה תוך ניצול הפוטנציאל האדיר הגלום באוכלוסייה היהודית מחמ"ע. ציינתי תוכניות שהייתי שותף אישית לגיבושן ולבחינתן, במסגרת עבודתי כיועץ שר החינוך וראש הרשות לקליטת עלייה במשרד החינוך. ידועות תוכניות נוספות לקידום תעסוקה בתחומים שונים, שהיה בהן כדי להקל מאד על מצוקת העולים ולפתוח פתח תקווה לחידוש תנופת העלייה. פרופ' ירמיהו ברנובר עמד בראש צוות מיוחד שמונה על ידי ראש הממשלה, מר יצחק שמיר,  לגבש תוכנית קידום תעסוקה לעולים חדשים, זאת על בסיס ניסיון מוצלח שבוצע ביוזמתו בשני מפעלים. הצוות הגיש תוכנית מפורטת אך זו נותרה ללא כל התייחסות משך תקופה ממושכת ועדין הממשלה לא ניגשה לביצוע תוכנית פעולה ממלכתית זו. לשם השוואה מעניין לבחון כיצד פעלה הממשלה במהירות וביעילות על מנת למנוע אבטלה המונית בקרב ערביי יהודה, שומרון ועזה עם הכרזת הסגר. הממשלה הודיעה מייד כי הִקצתה למעלה מחמש מאות מיליון ₪ לקידום תעסוקת הערבים באזורים אלו. שרי הממשלה חזרו וביטאו את מחאתם על תופעת האבטלה המאיימת על הערבים שם, ומחויבות הממשלה להתמודד עם בעיה זו.

חפציב"ה

בהשקעה קטנה ומחושבת ניתן לפתח ברחבי ברה"מ לשעבר, מערכת חינוך ותרבות יהודית ציונית ענפה, רבת השראה והשפעה. את התשתית לכך הנחנו לפני כשנתיים בכמה מוקדים מרכזיים, במסגרתתוכנית חפציב"ה(חינוך פורמלי ציוני יהודי בברה"מ); הקמת בתי ספר יהודיים ישראליים, מרכזי מידע ותרבות. פעילות זו נעשית עדיין בקנה מידה זעיר ביחס להיקף היהודים הצמאים לה. לא ניכרת אצלינו תחושת דחיפות וחיוניות רבה כדי לבטא מאמץ לאומי עליון להצלת רבבות יהודים. קומץ שליחים נאמנים ומסורים של מדינת ישראל, עושים שם עבודת קודש בתנאים קשים, אך "אין הקומץ משביע את הארי".

ממשלת ישראל דוחה את ההכרעה במחלוקת קשה הנמשכת כמה שנים: מי מופקד על הפעילות היהודית ציונית בחבר המדינות העצמאיות (הסוכנות היהודית או היחידה הממלכתית – לשכת הקשר, נתיב), מה חלוקת העבודה ותחומי הפעולה בין הגורמים הללו. מצב המוביל להתמודדות מכוערת ומזיקה, הִתבזות ופגיעה קשה, לעיתים עד כדי חרפה לאומית! לעניות דעתי, מדינת ישראל אינה יכולה להפקיע עצמה מאחריות כוללת למשימה יהודית ציונית זו ולהפקידה בלעדית בידי העם היהודי. ממשלת ישראל על זרועותיה השונות חייבת להתמודד עם אתגר זה. הערכוּת נכונה של לשכת הקשר בתיאום עם הסוכנות היהודית, עשויה לחולל פריצת דרך משמעותית בקרב היהודים בחמ"ע.

מי שמע בעת האחרונה מנהיג יהודי ישראלי מהשורה הראשונה מעלה את נושא העלייה על ראש שמחתו שמתחתנו? חריג בולט, מתוך השתיקה הרועמת, בבחינת היוצא מן הכלל הבא ללמד על הכלל, הוא נשיא המדינה מר עזר וייצמן המתעלה בעניין זה על כולם ועל כך יבורך! קריאותיו של שר הקליטה יאיר צבן אינן מרשימות את הממשלה. מנכ"ל משרד הקליטה, מר ראובן מרחב, התפטר מתפקידו לפני מספר חודשים, כנראה כמחאה על המתרחש בתחום זה, מדהים שהדבר לא הותיר רושם ציבורי תקשורתי. עובדה זו נעלמה מעיני הציבור ולא זכתה לכל התייחסות מצד חברי הכנסת המופקדים על ביקורת הרשות המבצעת – הממשלה. שתיקה רועמת זו מלמדת על העניין הציבורי והממשלתי בתחום העלייה והקליטה.

מה ההסבר לתופעה עגומה זו – התנכרות לאתגר הראשון במעלה למענו נוסדה מדינת ישראל?

עלייה המונית – סכנה קיומית!

לכאורה, ערכים קיומיים של מדינת ישראל ניצבים מול העלייה המשקפת ערך יהודי כללי. מתעורר מתח טעון בין צרכי המדינה לצרכי האומה:

1. טרם השלמנו קליטתם של עולי שנות החמישים מארצות האִסלאם. טענה זו המושמעת ברחובותינו על ידי בודדים אמנם, מקרב אלה שנקלטו בישראל בשנותיה הקשות ביותר, תוך מאמץ עליון של הוותיקים בארץ. קשה להשלים עם העובדה שדווקא מקרבם יוצאים מי שמעוררים ספק בצִדקת חידוש המאמץ הלאומי הנוכחי בתחומי הקליטה. דומני כי לא נעשה כמעט דבר על מנת להתמודד עימה, במישור ההסברתי והחינוכי ערכי. ועם זאת, חלילה להתעלם מגילויים רבים חיוביים ונפלאים של מסירות ונכונות לקליטה שנתגלו בקרב ציבור זה.

2. טרם עיכלנו כמדינה וכחברה את  הערבים, אזרחי המדינה החיים עימנו. לא מכבר נוכחתי בדיון משותף של יהודים וערבים ישראלים שהוקדש לנושא העלייה. התביעה הערבית לבלום את תנופת העלייה הייתה כה עזה וצורמת עד שבני שיחי, אנשי שמאל ידועים ומקורבים מאד לערביי ישראל, נדהמו ונזדעזעו.

להבדיל אלפי הבדלות בין שני הציבורים הללו, מקרבם יצאו גורמים בקריאות רמות לעצירת תהליך העלייה, אף נמצאו מהם מי שיצאו  במיוחד למוסקבה לממש קריאה זו. מקרב עולי שנות החמישים היו אלו גורמי שוליים זניחים ואילו מקרב הערבים היו אלו אישים בכירים – מנהיגים. אך דומני כי יש מי שאזנו קשובה לרחשי ציבור אלו ולהשלכותיהם הפוליטיות.

3. קליטת עלייה המונית מחייבת הקצאת משאבים ניכרים על חשבון רווחת החיים שלנו. בימי הראשית של מדינת ישראל הייתה מדיניות כזו, חרף כל הביקורת וההסתייגות, מתקבלת בהבנה ובהסכמה נרחבת. כיום לא זכינו למנהיגות שתעז להופיע בפני ציבור הבוחרים עם מסרים "מסוכנים" ומרתיעים כגון זה. תוספות השכר הגדולות למורים ולעובדי המדינה, ההשקעות האדירות בכבישים בישראל, כל אלה משקפים מגמה ברורה  של הממשלה לשיפור רמת החיים של האזרחים.

4. עלייה המונית עתידה לשנות את המאזן הדמוגרפי ואת המפה הפוליטית. היהודים ברחבי חמ"ע ברובם המכריע – עוינים את הגויים, על רקע מה שאלה עוללו להם. עמדתם הבסיסית נוטה לימין הפוליטי שאינו מזוהה עם הדגל האדום ועם הסוציאליזם השנוא על יוצאי ברה"מ. ומעל לכל, עלייה המונית תהא מלווה בתחושה קשה של העולים כי השלטון לא טרח עבורם די. משבר ההגירה וקשיי הקליטה  מעיקים על כל אחד, הנטייה להשליך את האשמה על השלטון מובנת במיוחד בקרב יוצאי משטר טוטליטארי. לפיכך, כל מפלגה שתעמוד בראשות ממשלה בעת קליטה המונית, צפויה שהעולים יפתחו כלפיה רגשי דחייה, אלא אם תתמסר לנושא זה בכל העוצמה הלאומית. עולי 1991-1990 הובילו מהפך שלטוני בישראל בשנת 1992. עולי שנות החמישים גרמו למהפך שלטוני ב-1977, (לא כאן המקום לנתח את הגורמים להשהיה הממושכת בתגובתם של האחרונים).

5. יש בממשלת ישראל הנוכחית מי שתהליך עלייה המוני אינו משוש חייו, מציאות כזו עלולה לערער אמיתות, לשדר עוצמה יהודית ציונית. היא מבטאת בהדגשה רבה של מושגים יהודיים מסורתיים וציוניים, הבדלה בין יהודים לאלה שאינם יהודים. העלייה מעצם מהותה מערערת על החזון הקוסמופוליטי, על תפיסה בלעדית של אחדות המין האנושי. היא משקפת נאמנה חזון יהודי ציוני שלא נס לחו ולא כהתה צִדקתו. התגשמות חזון קיבוץ גלויות שהוא כל כך יהודי עלול חלילה להאפיל על חזון השלום. עלייה המונית עלולה להביא יהודים למחשבה שהשד הדמוגרפי אינו כה מאיים ומחייב נסיגה. בקיצור, העלייה מעניקה משמעות שונה מהרווח בממשלה למושג מדינה יהודית דמוקרטית. אי אפשר להימלט מהחשד כי מאחרי מדיניות זו מסתתרות מגמות מכוונות. שהרי יש בכוחה של מדינת ישראל להתמודד בהצלחה עם קליטה המונית.

ההחמצה השביעית – הגדולה מכולן

במה עוסקת המערכת הפוליטית כולה בעת האחרונה? – 'ימין' ו'שמאל' כאחד, מתמקדים בארץ המולדת תוך זניחת המולדת. עומדים אנו בפני החמצה ציונית – הִיסטורית, פגיעה בחזון, במילוי החובה הציונית הראשונה במעלה. מול עיניהם הכלות של יהודים שם מהדהדת דממה. משהו עמוק ויסודי השתבש בהוויה היהודית ציונית והוא מערער על עצם קיומו של המפעל היהודי ציוני. בהשאלה מדברי הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, במאמרו "קול דודי דופק", מהדהד באזניי קול הדפיקה השביעית שדפק הקב"ה על פתחינו, שוב אנו אוטמים אוזנינו משמוע. אנו עומדים בפני ההחמצה השביעית, הגדולה והנוראה מכל.

על רקע תמונה עגומה ומדאיגה זו מתפרצת מאליה התמיהה:היכן אנחנו? היכן היהדות הציונית דתית, הציבור הדתי לאומי! אמת, ציבור זה נחלץ יותר מכל ציבור אחר בישראל לקליטת העלייה, ואף לפעילות בקרב היהודים בחמ"ע, על כך ראוי הוא לברכה רבה. עלינו לבחון את הנעשה מול הצרכים והאפשרויות, ובמקביל מול העשייה בתחומים אחרים, דומים.

מדיניות הממשלה הנוכחית – הקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון, זכתה מפי חברי כנסת ציונים דתיים לתיאורים נוסח: "גזרות אדריינוס", "גזרות שייזכרו לדיראון עולם, רִשעות, אטימות, ואכזריות, אות קין על מִצחה של ממשלת ישראל". כדאי להיזכר: אדריינוס גזר על ברית מילה, הפיכת ירושלים לעיר אלילית, איסור לימוד תורה וקיום מצוות, הרג כמיליון יהודים והטיל עבדות מושפלת על המונים, הרס כאלף ישובים יהודיים.

בליל ראש השנה לפני שנתיים במהלך שיעור בכפר עציון שמענו כי ערב החג עלתה אפשרות שיהודים ייכנסו להתגורר בבתים שנרכשו בעיר דוד. המהלך עלול ליצור מתח בין ישראל לארה"ב, ולשבש את יכולתה של ממשלת הליכוד לקבל את ערבויות לקליטת עלייה. לפיכך הוצע להמתין עד לאחר החג ולאפשר שיקול נוסף. צעד זה הושווה לתשובתו של רבי אמנון להגמון שביקש להביאו להמרת דתו. רבי אמנון ביקש שלושה ימים להימלך בדעתו, עבור בקשה זו הוא נענש בייסורים נוראיים שסופם מותו הטראגי וחיבור תפילת ונתנה תוקף! לפני תקיעת השופר, שמענו השנה דברי התעוררות, זעקות שבר הבוקעות מלב קרוע ומיוסר, על החשש לאובדן הארץ. הסכנה לאובדן חלקים מהעם אינה כה חשובה וראויה לתפילה, לזעקה מיוחדת.

הרעיון להפנות את מירב המשאבים לעידוד העלייה וקליטתה, אף על חשבון משימות ואתגרים חשובים מכל, לא נתקבל על דעת נאמני ארץ ישראל, בממשלת הליכוד ובתנועה הציונית דתית. הדבר מדהים בראש ובראשונה מפני שעמדה זו היא שהובילה להחלפת השלטון, בבחירות 1992, והחשש הכבד לאובדן אחיזתנו בחבלי ארץ מולדתנו. אילו זכינו להמשך תנופת העלייה ההמונית ולקליטתה הראויה בימי ממשלת הליכוד, גדולים היו הסיכויים להבטיח את אחיזתנו בחבלי ארץ ישראל. (על כך התרעתי לפני זמן רב, בכתב ובעל פה, ונותרתי כקול קורא במדבר.)

עוצמת ההפגנות, התגובה הציבורית והמנהיגותית, נגד מהלכיה של ממשלת ישראל שמערערים את אחיזתנו בארץ ישראל מעידה עד כמה יקרה לנו הארץ, כמה זעם ואנרגיה משוקעים בעניין הארץ. אכן, "זעקי ארץ אהובה". לא שמענו במקביל "זעקי מולדת אהובה"! אף לא אפס קצהו של הזעם, האנרגיה, הלהט וההתקוממות לא הופנו כנגד התמעטות העלייה ושקיעתה. אמת, על עניין זה אין, לכאורה, ויכוח פוליטי, יש הסכמה לאומית רחבה – להקפיא, להמעיט ולשתוק! לפיכך אין מקום להפגנות ומחאות, אף לא לתביעה להעלות נושא זה לראש סדר העדיפויות.

מצות יישוב ארץ ישראל

תופעה מפתיעה זו מעוררת השתאות מיוחדת, לאור עיון במקורותינו, בהם נדונה מצוות יישוב הארץ. ציינתי בפתיחה את דברי הרמב"ן הידועים עליהם נסמכים כל הפוסקים בעניין זה: "המצוה שחכמים מפליגים בה היא דירת ארץ ישראל" (הוספה לספר המצוות לרמב"ם, עשה ד'). חכמים מפליגים בחובה ליישב יהודים בארץ ישראל, משמע – קיבוץ גלויות, ואילו כיום מדגישים בעיקר חלק אחר בדברי הרמב"ן: "ולא נעזבנה ביד זולתי מן האומות" (שם).

ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה… "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים" – כל זמן שאתם בארץ כנען הריני לכם לאלוה. אין אתם בארץ כנען כביכול איני לכם אלוה. וכן הוא אומר: "בארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה' ולפני עמו" וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום? – אלא כל זמן שהם עליה, כאילו היא מכובשת, הא אינן עליה – כאילו אינה מכובשת… כל זמן שהם עליה כאילו נטועין הן לפני באמת בכל ליבי ובכל נפשי. הא אינן עליה, כאילו אינן נטועין לפני באמת (תוספתא עבודה-זרה ד).

עיקר החיוב  – יישוב יהודים בארץ, ואם אינם בארץ – כאילו אינה כבושה והם כאילו אינם לפני ה'!

הרבה כרכין כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, וקסבר קדושה ראשונה קִדשה לשעתה ולא קִדשה לעתיד לבוא והניחום כדי שייסמכו עליהם עניים בשביעית.

(חולין ז ע"א).

כיבוש הרבה כרכין בארץ ישראל, שהיה בכוחם של עולי בבל, נדחה מפני הדאגה לעניים בישראל! הראשון לציון, הרב אליהו בקשי-דורון, בדבריו בכינוס השנתי הל"ב לתורה שבעל-פה דן בנושא העלייה וקבע:

לקרוא לבני רוסיה דרור ולהוציאם מארץ רוסיה לארץ, יש להשתמש בכל המשאבים הקיימים, ויש להעדיף מצווה זו על כל צריכה אחרת בארץ… שאצל העולים העלייה היא פיקוח נפש ופִדיון שבויים… גם צרכי הקליטה המינימליים הקשורים לעלייה ולהצלה נכללים בכלל פִדיון שבויים… בסיכום יאמר, עליית יהודי רוסיה היא  בגדר פִדיון שבויים שהיא הצדקה הנעלה ביותר ומותר להשתמש ולדחות כל צרכים אחרים לצורך מצווה זו.

עמדת הרב ריינס – מייסד המזרח"י, הציונות הדתית – בשאלת אוגנדה, הובעה על ידו במכתב להרצל:

עיני מי מאיתנו לא זלגו דמעות מלוחות ורוח מי מאיתנו לא נעכר? ובכל זאת הסכם הִסכמנו להצעה האפריקנית, מפני ששמנו לב לצרכי העם החביב עלינו יותר מן הארץ – וצרכי העם ההולך ומתקלקל גם בחומר וגם ברוח דורשים מקלט בטוח בכל מקום שהוא… ובהסכימנו לאפריקה לא אמרנו להסיח חלילה את דעתנו אף רגע מציון עיר קדשנו. ונהפוך הוא הדבר, הסכמנו לאפריקה מפני שעל ידה אנו מקווים להציל חלק הגון אחד מעמנו ולעשותו שלם בגופו ורוחו. ובטוב לישראל טוב גם לארצנו. אם אין ישראל בעולם, אין ציון בעולם (איש המאורות, עמ' 902).

הצעת אוגנדה הועלתה על ידי הרצל בקונגרס הציוני השישי, בעקבות פרעות ביהודי רוסיה 1903, והאימה הגדולה שאחזה בו בראותו את מצבם הנורא. רק אחרי המפגש הראשון שלי עִם יהודים אלו – ברוסיה, בלורוסיה ואוקראינה – לאחר שניצבתי ימים ארוכים מול עיניהם הקרועות לרווחה, מיוסרות אימה ומביעות תקווה יהודית עמוקה, הבנתי את עומק משמעותה של מדינת ישראל ומשימתה הציונית הראשונה במעלה. רק שם הבנתי את עומק דרכו הציונית דתית של הרב ריינס, ואת עוצמת המחויבות שלנו להמשיך בדבקות בדרך זו. מול ציונות דתית אחרת, חדשה, לעניות דעתי שגויה, המבשרת כי: הארץ חביבה עלינו יותר מן העם!

יש דין ויש דיין

יהודי מאמין ניצב בפני המתח בין אמונתו העמוקה בהשגחה פרטית וכללית של בורא העולם, במערכת שכר ועונש מונהגת על ידי ריבונו של עולם, לבין הזהירות מפני פרשנות מאורעות שהיא בבחינת "בהדי כבשי דרחמנא למה לך", אל תחקור במופלא ממך. איני מתיימר חלילה וחס לנסות ולפענח את דרכי הנהגת האל בעולמנו, אך אין אנו פטורים מלפשפש במעשינו, במיוחד בעת צרה וצוקה. כדברי הרמב"ם:

ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, ככתוב "עונותיכם הטו" וגו'. וזהו שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו: דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרֹה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם לידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות (הלכות תעניות, א ב-ג).

בהיסוס ובזהירות רבה – ליבא לפומיה לא גליה – אני מעלה את השערה-תחושה כי המהלכים המדיניים האחרונים עליהם התבשרנו בימי התשובה, הרחמים והסליחות, מהלכים המובילים חלילה לעקירתנו מחבלי ארץ מולדתנו – נעוצים וכרוכים בייחסנו הצונן לתהליך אובדן מולדתנו! ואילולי דמיסתפינא היו הדברים קשים ומרים. כל עוד נחמוק מהתמודדות ישירה ומעמיקה עימם עלול מצבנו להחמיר, כדברי הרמב"ם לעֵיל. עדיין לא אחרנו את המועד, עדיין יש בכוחנו לחדש את תנופת העלייה להציל את אלה שנותרו והם רבים המייחלים לנו בדממה, כהגדרתו של אלי ויזל "יהדות הדממה"! היא יהדות השממה אותה פגשתי בסיורי ברחבי ברה"מ.

פורסם בגווילין (עורך) יוחנן בן יעקב, מספר 2, חנוכה תשנ"ד, עמ' 61-54